שאלה:
תשובה:
חכמים תקנו להזכיר גשמים בברכות השבח של ה' בתחילת תפלת שמונה עשרה. הזכרה זו היא "ריצוי שאלה"; כלומר, החל משמיני עצרת - לפני שמבקשים מה' את הגשם, יש להללו תחלה ולהזכיר את שבחו שהוא מוריד הגשם. והנהיגו להוסיף ולומר אף "משיב הרוח" בהזכרת שבח זה בימות החורף, למרות שהרוחות נושבות בקביעות, יש שבח באמירה זו מפני שהם מנגבים את האדמה הלחה בחורף.
אלא שמי שטעה ואמר "מוריד הטל" במקום לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם", אינו חוזר, משום שהזכיר את שבחו של ה' בהורדת הטל, שהתבואה מתברכת על ידו. ורק אם לא הזכיר גשם ולא טל והתחיל "אתה קדוש" – חוזר לראש התפלה (אלא שאין זה מצוי כי לפי הנוסח שלנו אומרים מוריד הטל בקיץ וממילא אם לא אמר משיב הרוח ודאי הזכיר טל ולכן לא חוזר).
נכתב ע"י הרב שמואל מקמל
מקור: תענית ב,א, ברכות כט,א, טוש"ע ונ"כ ושו"ע אדמוה"ז או"ח סקי"ד
שאלה:
תשובה:
יש מהפוסקים שדימו זאת לאמור במסכת פאה 'בדלית ובדקל אינו כן אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אמר לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה' ולכן זה תלוי בנוהג הרגיל באותה עונה ובחורף שומעים לזה שקר לו ובקיץ לזה שחם לו.
ויש אומרים שהולכים אחר הרוב כמבואר בשולחן ערוך 'כל צרכי ציבור שאינן יכולין להשוות עצמן יש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים וילכו אחר הרוב ואם המיעוט ימאנו הרוב יכולין לכוף אותן'.
ויש אומרים שכיוון שהכל חולים אצל צינה יש להקשיב למי שמצטנן מהקור.
ולמעשה יש לדון במידת צדק ויושר בכל מקום לפי עניינו, והטוב ביותר הוא להגיע להסכמה, מתוך התחשבות הדדית ובאופן של לפנים משורת הדין.
.
נכתב ע"י רבני מכון הלכה
מקור: מסכת פאה פ"ד מ"ב, שו"ע חו"מ סי' קס"ג ס"א
שאלה:
תשובה:
בחודשי הקיץ יש להמתין לשבעה ימים מלאים מהמולד. ורק בחורף שיש חשש ממשי של עננים אז סומכים על מקצת שביעי.
נכתב ע"י רבני מכון הלכה
מקור: הנה נחלקו גדולי הפוסקים אימתי הוא תחילת זמן קידוש לבנה, והשו"ע [או"ח סי' תכ"ו] פוסק דזהו לאחר ז' ימים מהמולד והוא ע"פ תשובת הר"י גקטליא המובאת בב"י. ובזה גופא נאמרו ב' פרושים א. דכל הטעם לזה הוא ע"פ קבלה [כך נראית דעת הר"י גקטליא עצמו]. ב. דיש בזה גם טעם ע"ד הנגלה והוא שעד היום הז' פגימתה ניכרת וזהו גנאי ללבנה [כ"כ בשו"ת הרמ"ע מפענו סי' ע"ח ועוד].
והנה אדמו"ר הזקן בסידורו כתב 'ע"פ קבלה אין לקדש עד לאחר ז"י', וכבר העירו [בסידור שהוציא הר"י רסקין] שבזה שינה אדמו"ר הזקן מסידורי האריז"ל בהם לא כתבו שזהו ע"פ קבלה אלא רק כתבו שהמקור לזה הוא מקבלה. (ונראה שיש במחלוקת זו נ"מ בחו"ל האם צריך ז"י מזמן המולד בחו"ל או בא"י דבאם זהו עניין ע"פ קבלה י"ל שקשור לעצם המולד בא"י אך אם זה קשור למראה לבנה י"ל שצריך להיות החשבון כפי המקום בו נמצאים ויעל"ע).
עכ"פ קיימ"ל שיש להמתין ז"י, אלא שנחלקו המקובלים האם ז"י אלו צריכם להיות שלמים או אף חלק מיום הז' סגי, דהנה השע"ת [שם] אות י הביא שהברכ"י הביא שבשו"ת הרמ"ע שם כתב שאי"צ ז' שלמים והברכ"י עצמו חולק שע"פ קבלה צריך ז"י שלמים ממש, אך ראה שם באשל אברהם [בוטאטש] שביאר שאכן כדברי הרמ"ע כן נכון ע"פ קבלה. וכשיטת הרמ"ע כ"פ גם הא"ר ועוד. אך מרבית המקובלים חולקים על זה וסוברים דבעינן ז"י שלמים כ"כ החיד"א ועוד.
אלא שלמעשה כבר כתב בשער הכולל שהצ"צ וכ"ה הנהגת אדמו"ר הרש"ב, קידשו את הלבנה אף קודם ז"י בזמן שהיה חשש עננים, וכ"נ משיחת ש"פ נח תשנ"ב.
ויש להאריך בזה.. אך נראה א"כ שבשעה שיש חשש עננים בודאי נכון וצריך לסמוך על שיטת ז"י שאינם שלמים היינו שכיוון שנכנסת חלק מיום הז' סגי, וכן היה מעשה רב אצל כ"ק אד"ש שכו"כ פעמים בקביעות כעין זה קדש את הלבנה במוצש"ק ליל ז׳. וכך גם אמר כ"ק בשיחת תרומה תשמ"ו שהיתה אז הקביעות כמו השנה - ראה סה"ש תשמ"ו ח"ב ע' 686-7. ועד"ז בהתוועדויות תשמ"ו ח"ב ע' 596: "און דערצו קומט אויך צו די מעלה וואס במוצאי שבת איז מען מקדש די לבנה, ווייל דאס איז שוין ז' ימים לאחרי המולד" (ואכן יצא לקידוש לבנה במוצש"ק)
אך כשאין חשש עננים או שכחה וכיו"ב ראוי להקפיד על ז' ימים שלמים ממש ולא רק על חשבון השעות. (ולהעיר שדעת כו"כ מקובלים גם המסתפקים בימים שאינם שלמים דרוש לפחות 2/3 מהיום הז׳ היינו ח"י שעות). - וכך גם היתה הנהגת כ"ק אד"ש בכו"כ פעמים שהיתה קביעות כזו.
שאלה:
תשובה:
נוהגים שאחר נטילת הידיים כשחוזרים מבית עלמין אין מנגבים אותן, אלא מניחים את הידיים רטובות עד שיתייבשו מעצמן. וכתב הבן איש חי שאין זה משורת הדין אלא עושין כן כדי שלא יסיחו דעתם מזכרון המות, ולכן אם הוא בחורף שקר מאוד וקשה להשאיר את ידיו ללא ניגוב - רשאי לנגבם.
נכתב ע"י רבני מכון הלכה
מקור: בן איש חי שנה א' פרשת תולדות אות טז, וע"ע בספר חזון עובדיה על אבלות חלק א' עמודים שלא-שלב, ובספר הלכה ברורה חלק א' עמודים קא-קב
שאלה:
תשובה:
בשמחת תורה תשכ"ד הרבי מלך המשיח סיפר את סיפור פגישתו של אדמו"ר הזקן עם הגאון ר' יוסף כלבו (חבר ותלמיד מובהק של הגר"א), והדו-שיח התורני שהתקיים אז.
היה זה בחורף תקכ"ט, והרבי הזכיר "כיון שבחוץ שרר כפור, ניגש [אדמו"ר הזקן] סמוך לתנור כדי להתחמם, בהחזיקו את ידו לצדדין, שכן, על-פי קבלה, אין להחזיק את הידיים מלאחוריו".
נכתב ע"י הרב זלמן ברנשטיין
מקור: שיחת יום שמח"ת תשכ"ד
שאלה:
תשובה:
אדם ששכח ולא אמר בימי החורף ותן טל ומטר צריך לחזור ולומר ותן טל ומטר, אך זה תלוי מתי שם לב לטעותו:
1. נזכר לפני שם ה' בסיום הברכה חוזר ל'ותן טל ומטר' וממשיך הלאה כרגיל.
2. אמר כבר את שם ה' יאמר קודם שמתחיל תקע בשופר, ותן טל ומטר (לברכה) וימשיך הלאה לברכת תקע בשופר גדול.
3. נזכר אחר שהתחיל תקע בשופר יאמר ותן טל ומטר (לברכה), בברכת שומע תפלה לפני המילים 'כי אתה שומע'.
4. נזכר אחר חתימת שומע תפלה קודם שהתחיל רצה, אומר ותן טל ומטר (לברכה) ואחר כך מתחיל רצה.
5. נזכר לאחר שהתחיל רצה חוזר לברך עלינו.
6. נזכר אחרי יהיו לרצון השני יחזור לתחילת תפילת שמונה עשרה.
נכתב ע"י רבני מכון הלכה
מקור: שו"ע אדה"ז סי' קי"ז ס"ה, קצוה"ש סי' כ"א ס"ט, פסק"ת סי' קי"ז הערה 53
שאלה:
תשובה:
זה לשון אדמו"ר הזקן: "ואם מת מי שפשע כנגדו: מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו, ואומר בפניהם: "חטאתי לא-להי ישראל ולפלוני זה שפשעתי כנגדו", וצריך שילך לשם יחף. ואם הוא חוץ לשלש פרסאות מן קברו, אינו צריך לילך בעצמו לשם, אלא ישלח שלוחו שיבקש ממנו מחילה בעבור השולח בפני עשרה בני אדם.. ואם חרפו לאחר מיתה, אינו צריך לילך על קברו, אלא מבקש ממנו מחילה במקום שביישו".
נכתב ע"י הרב שלמה הלפרן
מקור: שו"ע אדה"ז סימן תר"ו ס"ה - ז'