ראשית יש לבדוק האם מדובר בפיצה שעונה להגדרת 'מזונות' לשיטת אדמוה"ז - דהיינו שנילושה ברוב מי פרות או חלב, שאם לא כן, ברכתה המוציא. במקרה שאכן כך, הרי שמעיקר הדין ברכתה מזונות (ואילו בעל נפש יאכל רק אחרי פת שבירך המוציא). אם אכן כך, ומדובר במשולש רגיל - פחות משיעור 4 ביצים (עד 230 גרם), הרי שאם הוא שבע ממנה, עליו לאכול אותה רק אחרי פת שנטל ידיים, בירך עליה המוציא, ויברך ברכת המזון. ואם אינו שבע ממנה, יברך מזונות ועל המחיה.

מאחר ולדעת רבים מפוסקי דורנו אין להכשיר כלי פלסטיק, ובנוסף, אלו שהתירו רק במקרה שהוא חלק לגמרי ללא חריצים (לא מצוי בד"כ בכלי משומש ובפרט בכיור) ועוד, לכן לכתחילה אין להשתמש בכיור זה אם לא ברור בוודאות שלעולם לא שפכו עליו משהו חם בחום שהיד סולדת בו (מעל 40 מעלות) . כל טוב

כן, גם כשכבר קידש בעצמו כשמגיע לביתו יכול לקדש שוב ולהוציא את בני ביתו ידי חובה.

לכתחילה נכון שלא יכנס לבית קברות של גויים.

אסור כיון שגם כתב שאינו מתקיים אסור מדרבנן.

מסופר בגמרא שרצו לתקן לקרוא בין פרשיות קריאת שמע גם את עשרת הדברות, אך בטלו זאת "מפני תרעומת המינים", וחששו שהדבר יתפרש שיש הבדלי דרגות בין עשרת הדברות ליתר חלקי התורה חלילה, ויגרום לחלישות האמונה בתורה. והסתפקו הפוסקים אודות המנהג – להיעמד בעת קריאת עשרת הדברות. יש שהתנגדו לכך מהטעם האמור בגמרא, ולעומתם היו שאמרו שאין לחשוש ל"תרעומת המינים" מפני שכיום אינם מצויים, ואף צידדו לקיים מנהג זה שעניינו כבוד התורה. וכעין פשרה יש שהציעו לא להיעמד ממש לעשרת הדברות אלא כמה פסוקים לפניהם. למנהגנו עומדים בעשרת הדברות כשהפנים אל הספר תורה, ויש המספרים שהרבי נעמד מספר פסוקים לפני עשרת הדברות, אך לעיתים נעמד רק בפסוק "וידבר אלקים".

במקרה כזה יכול לברך על איזה מהם שירצה.

הרבי מביא במאמר ששם צבאות הוא השם היחיד משבעת שמותיו של ה' שנקרא כפי שהוא, גם שלא בשעת תפילה.

בכללות כל מוצאי יום שאין אומרים בו תחנון, אומרים וידוי בקריאת שמע, מלבד מוצאי שבת. (וכן מוצאי יום טוב מצד שזה אסרו חג וכדומה).

אם לא היה חם שהיד סולדת בו, רק לנקות. אם יותר חם, לנקות, להמתין 24 שעות ולהגעיל בתוך מים רותחים.