לכתחילה אין לכוון לפטור בברכת בורא פרי האדמה על ירק, גם פרי שברכתו "העץ". ואם כוונו כן, אמנם הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, אך מדברי אדמוה"ז עולה שיש לברך בכל אופן, וכך כותב אדמו"ר ה'צמח צדק'. אמנם יש חולקים (כולל 'קצות השלחן'), אך למעשה נראה כפי שכתבנו - שיברך. אם ישנה אפשרות, עדיף להמנע מאכילת התפוח בהזדמנות זו, אלא לאכלו במקום אחר, או לחילופין יביא פרי אחר שלא כיוון לפטור אותו, וכשיברך עליו, יכוון גם על התפוח.

מאחר ולמנהגנו, כמנהג רוב נוסחי התפילה - אומרים בקיץ "מוריד הטל", ואם כן מן הסתם כך אמר גם כעת, ולכן אינו חוזר, מאחר וזהו שבח לקב"ה. אם ברור שלא אמר "מוריד הטל", או במקומות (בעיקר בנוסח אשכנז בחו"ל) שלא אומרים זאת בקיץ - הרי שאם נזכר קודם חתימת הברכה, או לפני תחילת ברכת "אתה קדוש" - אומר במקום שנזכר, ואם אח"כ - חוזר לראש התפילה

מאחר ואנו אומרים בכל מקרה "מוריד הטל", מן הסתם אמר כך, ואינו חוזר, שכן כך הדין אפילו אם בטוח שאמר "מוריד הטל" משום שיש כאן שבח לקב"ה.

אחרי שעה ניתן לברך. אך אחרי שעתיים לא ניתן, אלא במקרה שמרגישים עדיין שובע כתוצאה מהאכילה.

לימוד חסידות לפני התפילה הוא חלק בלתי נפרד מהתפילה וכל זמן שיש לאדם חיוב להתפלל, יש עליו חיוב ללמוד חסידות לפני התפילה. לכן בנידון דידן- אם זה עדיין לפני חצות, צריך ללמוד. לאחר חצות, הפסיד את תפילת שחרית אם היה מזיד, ובשוגג - יתפלל תשלומים.

בדרך כלל כשטובלים מכשירים אלו ומניחים אותם להתייבש יממה בשמש, לא קורה להם כלום ואפשר להטבילם. לחילופין- ניתן לפרק חלק חשוב מהמכשיר ולהרכיבו ע"י ישראלי. והפירוק צריך להיות כזה שדורש ידע מקצועי כדי להרכיבו שוב. (אבל אם האדם שפירק יודע להחזיר בגלל שהוא זה שפירק ואילו אדם אחר שלא ראה את הפירוק לא ידע להרכיב, גם זה נחשב פירוק משמעותי שמועיל הלכתית). ובשעת הדחק- ניתן להקנותו לגוי ולחזור ולהשאילו ממנו.

כיוון שלא היה קילוח ישיר אלא טיפות שנזלו (אף אם היו יד סולדת במגע בשיש, שאף זה אינו וודאי) בדיעבד זה בסדר

בשו״ע מובא שאין לדבר כלל בשירותים. אמנם יש מקלים בשירותים שלנו, שאינם מחוץ לעיר ואינם מטונפים, וכן לטעם שהוא משום צניעות - כאשר אינו מדבר עם מישהו שנמצא בחוץ פיזית, אלא לתוך טלפון - אך בכל אופן אין לעשות כן לכתחילה.

ישנו מנהג כזה, והוא מבוסס על כך שראוי לעשות בד' מינים עוד מצוות, ואם כן - כאשר יברכו על הריבה, תיעשה עוד מצווה

כאשר אוכלים פחות משיעור של ד' ביצים (כ216 סמ"ק) ברכתה מזונות וברכה אחרונה מעין שלוש, ובעל נפש יאכל בתוך הסעודה. מעל שיעור זה - תלוי בקביעות סעודה. מעל שיעור גדול של "חצי עשרון" - ברכתה המוציא וברכת המזון.