ביום שישי י"ד אדר, קוראים את המגילה בברכה ונותנים מתנות-לאביונים, ואין אומרים "ועל-הניסים" וכן אין קוראים בתורה. בש"ק ט"ו אדר, אומרים "ועל-הניסים", מוציאים שני ספרי-תורה, ובספר השני קוראים "ויבוא-עמלק" ומפטירים שוב את הפטרת פרשת "זכור". אין אומרים "אב-הרחמים" ו"צדקתך", וראוי להוסיף בסעודה (או סעודה נוספת, אפילו בלא נט"י) באופן שניכר לכבוד פורים. ביום ראשון ט"ז אדר, אין אומרים תחנון, אין אומרים "ועל-הניסים" ואין קוראים בתורה. עיקר סעודת פורים (כולל החיוב "לבסומי"), מנהג התחפושות, ומצות משלוח-מנות הם ביום זה. ויש שכתבו, וכן הזכיר הרבי מה"מ, שראוי לתת מתנות-לאביונים גם ביום זה.

בפורים שחל ביום שישי (בערי הפרזות), ניתן להמשיך את סעודת פורים עד השקיעה, ואח"כ אין להמשיך לאכול כיון שחלה חובת קידוש. במצב זה ישנה אפשרות לפרוס מפה על הפת, ולערוך קידוש באמצע הסעודה. יש להכיר את פרטי הדינים השייכים לכך - דהיינו שאם כבר ברכו "הגפן" בסעודה זו, עושים קידוש על הכוס, אך אין מברכים "בורא פרי הגפן"אלא שותים כך. בברכת המזון - אם אכלו כזית לפני שקיעה וכזית אחרי צה"כ, אומרים בברכת המזון הן "ועל הניסים" והן "רצה". אצל רבותינו נשיאנו ככלל, לא נהגו כך, אולם אצל הרבי מה"מ נהגו כך עד שנת תדש"מ, ומאז הוא הורה להפסיק לנהוג כן, ואף ציין בשנים שאח"כ שאין נוהגים כן בליובאוויטש. לכן למעשה, עדיף לברך ברכת-המזון, ואז להתפלל קבלת שבת וערבית של ליל שבת, ולאחר מכן למקדש ולערוך סעודת ליל-שבת (ניתן ואף רצוי להמשיך בה כסעודה השייכת לפורים, כפי שנוהג הרבי, שהתוועדות פורים היא במוצאי.)

מתפללים את תפילות השבת כרגיל. וכן קבלת שבת (מתחילים מ"לכו נרננה" ואילך, "ברינה ובצהלה"). אין אומרים "אב הרחמים" ו"צדקתך". בקביעות זו המנהג להמשיך את ה"משתה ושמחה" גם בשבת. עפ"י הנהגת הרבי מה"מ, מתוועדים בשבת זו, ויש לעשות היכר להתוועדות / סעודה מיוחדת לכבוד פורים וירושלים עיה"ק

בערי הספיקות מקיימים את כל מצוות הפורים ביום י"ד, כולל קריאת-התורה ואמירת "ועל -הניסים". בשבת אין מוסיפים "ועל-הניסים" וקוראים בתורה ומפטירים את הקריאה הרגילה של פרשת-השבוע מבלי להוסיף את קריאת-התורה של פורים. וביום ראשון ט"ז באדר אין אומרים תחנון, ויוסיפו לקיים שוב את מצוות סעודת-פורים ומשלוח-מנות, וראוי גם שיתנו שוב מתנות-לאביונים. בערי הפרזות: בשנת תשמ"א שהייתה קביעות זו עורר הרבי שיהודים בכל מקום יצטרפו לשמחת ירושלים ויוסיפו בדברי שמחה של תורה, באהבת ישראל, ועריכת כינוסים לחיזוק היהדות. ואם מתאים הדבר אף ישלחו משלוחי-מנות, ויתנו מתנות-לאביונים.

לכתחילה יש להתחיל את הסעודה בבוקר, מפני כבוד השבת. ויש להיזהר שלא לשכוח להתפלל תפלת מנחה. אם לא הספיק בבוקר יאכל סעודת פורים בשעות הצהרים המוקדמות, וישתדל להתחיל לפני תחילת שעה עשירית (כלומר, שלוש שעות זמניות לפני השקיעה), כדי שיוכל לאכול סעודת שבת לתיאבון. אם גם את זה לא הספיק, יאכל לאחר מכן. אך ראוי שיסיים את סעודתו לפני השקיעה, כדי שיוכל לנהוג על פי הסדר הרגיל: ברכת המזון, תפילת ערבית, קידוש וסעודת שבת. האוכל סעודת פורים לאחר חצות, ראוי שיתפלל מנחה לפני כן.

נכון לדאוג שלא יזדקק לגזור את ציפורניו בפורים שחל בערב שבת, אך אם שכח לגוזזם לא ייכנס מנוול לשבת, אלא יגזזם.

לכתחילה אין להסתפר בפורים שחל בערב שבת, אך במקום הצורך ניתן להקל לכבוד השבת, ואין בזה חילוק אם מסתפר בעצמו או על ידי אחרים.

לא, איננה צריכה לצום, אישה במשך 24 חודשים אחר לידה ואינה מניקה תשאל רב האם עליה לצום.

לא, אישה מעוברת החל מתחילת ההריון אינה חייבת בצום.

למנהגנו נותנים עבור כל בני הבית כדלקמן: "זכר למחצית השקל" היא זכר למחצית השקל שהיו נותנים במהלך חודש אדר, עבור קרבנות הציבור של השנה החדשה המתחילה בר"ח ניסן, כדברי המשנה "באחד באדר משמיעים על השקלים", ובכך הקדים הקב"ה את השקלים של עם ישראל לשקלים שהמן ביקש לתת למלך אחשוורוש. מאחר ועל מחצית השקל נצטוו "מבן עשרים שנה ומעלה", יש אומרים שהחיוב הוא מבן עשרים שנה בלבד, ורבים מהפוסקים כתבו שהוא מבן 13 שנה, ויש שכתבו שאף עבור ילדים, ויש שהוסיפו אף עבור עוברים זכר למה שנאמר "כל העובר על הפקודים". מי שכבר התחילו לתת עבורו בשנה אחת, אין להפסיק בכך. הרבי מה"מ הזכיר וציין כי המנהג הוא לתת עבור כל בני הבית.