כותב אדמו"ר הזקן: 'בית הכנסת ובית המדרש .. פטורים (כ)שאין רגילות כלל להשתמש על גגיהן, ולכן גגין שלנו פטורים'.

אין להשתמש בשבת במשחה הדוחה יתושים, אלא יש להשתמש לצורך כך בספריי התזה או בתכשיר נוזלי. ובמקרה הצורך שעלול הקטן להינזק מהעקיצות ויש לו רגישות לספריי או התכשיר הנוזלי – יניחו את המשחה ללא מריחתה אלא ע"י לחיצה על השפופרת.

בורא פרי האדמה, כיון שכיום הרגילות לאוכלו גם חי. אף שבסדר ברכות הנהנין לאדמוה"ז, ובעוד פוסקים מובא כדבר שרגילים לאכלו מבושל, ולכן האוכלו חי מברך שהכל, הרי שהדבר תלוי ברגילות האכילה בזמננו.

נהוג שלא לקרוא בשם של סבתא בעודה בחיים, ולכן יקראו רק מושקא.

מפאת חשיבותו של היין מברכים עליו אף בתוך הסעודה, אלא שבשבתות וימים טובים אין מברכים על היין בסעודה - כיוון שהקידוש הוא מצרכי הסעודה ונפטר בברכת "הגפן" שבקידוש, ואף השומעים את הקידוש שטעמו מהיין נפטרו בברכה זו. אולם ברכת "הגפן" בהבדלה אינה פוטרת את שתייתו בסעודה שלאחריה, אלא אם-כן חשב בעת-הברכה לשתותו בסעודה. ולגבי משקאות חריפים המוגשים בתוך-הסעודה לאמירת "לחיים" וכדומה הדעה הרווחת למעשה שאין מברכים עליהם כלל בתוך הסעודה.

שלך, ככל מציאה ללא סימנים.

מעיקר הדין מותר לשחק במשחקי "מונופול", כי אין מרוויחים כלום וגם אין זה כסף אמיתי, אך ראוי שיימנעו מכך, כי המִּשחק מרגילם למשא ומתן.

על הפירות.

אצטט מלשון כ"ק אד"ש: "ועפ"ז אולי יש לומר הטעם שלא נזכר בספרי יסוד חסידות חב"ד הנ"ל (תניא, תורה-אור ולקוטי-תורה) על-דבר תעניות שובבי"ם בשבועות אלו (מתחילת ספר שמות), ואפילו לא הענין, התיבה שובבי"ם! ... כי עיקר התיקון על-ידי תעניתים אלו כבר נסתיים בדורות הראשונים".

אמרו חכמים: "מקדש שני . . מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת-חנם", ולכן אהבת-ישראל בימי בין המצרים "היא דבר בעתו . . דחורבן בית-שני שקרה מפני שנאת-חינם". והחידוש בדורנו שהאהבת-ישראל היא "בתור טעימה והתחלה דהגאולה האמיתית והשלימה . . מצד בחינת ה'יחידה' שבכל ישראל בשווה". מצוות אהבת-ישראל היא לאהוב את כאו"א מישראל כגופו, לפיכך צריך לחוס על כבודו ועל ממונו של חברו כשם שחס הוא על שלו. וכל הדברים שאדם רוצה שיעשו לו, מצוה עליו לעשותם לאחיו מישראל. וכותב אדה"ז שהדרך הישרה להגיע לקיום מצוות אהבת-ישראל, היא ע"י שהאדם יגביר את נפשו על גופו, כי מצד הנפש, כל ישראל הם אחים ממש בשרש נפשם בה' אחד. ואפילו אם חברו חטא כנגדו בדבר שבממון אסור לשנאתו בלבו. אך לא ישתוק, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו "למה עשית לי כך וכך". ואם רוצה למחול לו ולא להוכיחו, הדבר אפשרי, כי לא הקפידה תורה אלא על השתיקה והשנאה בלב. מי שציער את חברו או פגע בו, עליו לרצותו ולבקש ממנו מחילה. ומצווה על הנפגע שימחל מיד כשמבקש ממנו מחילה, וממידת ענווה ראוי שימחל אפילו כאשר הלה הוציא עליו שם רע. ומדת חסידות היא שלא זו בלבד שלא יעלה שנאת חברו בלבו אלא אדרבה יגמול טובות למי שהצר לו. כמו שנהג יוסף עם אחיו.

מסלול לימוד פרק אחד ביום נועד למי שאינו יכול ללמוד שלושה פרקים ביום. הרבי אומר שמי שיכול ללמוד שלושה פרקים ולומד פרק אחד נחשב לביטול תורה.