בעיקרון אין לשמוע מוזיקה, אם חשוב שתהיה מוזיקה, יכול לערוך במקום סיום מסכת תחילה, ואז יכול להפעיל מוזיקה.

חלק מכבוד הקודש, הוא איסור הפניית הגב, כך מצינו בכהן הגדול שהיה יוצא כשפניו אל הקודש. וכתבו הראשונים "ולא יחזיר אחוריו לס"ת אא"כ היה גבוה ממנו עשרה טפחים", וכך נפסק להלכה בשו"ע. וכתבו הפוסקים שאף אין לסדר מקומות כשגבם כלפי ארון הקודש. אולם ניתן להקל לצורך הלימוד ובפרט בעת מסירת שיעור בהיכל בית הכנסת כשפני הדורש אל הקהל ואחוריו כלפי ארון הקודש. מפני שהארון הוא רשות בפני עצמה, וגם משום שאין מניחים שם את הכיסא בקביעות, אלא רק בשעת הלימוד. אך כשמתאפשר נכון שלא לשבת ממש בסמיכות לארון הקודש כשהגב כלפיו, ואף בעת דרשה נכון להטות מעט ולא להפנות גב ממש.

מותר להסתכל באלבום תמונות, אך יזהר לא לעיין בכיתוביות שמתחת לתמונות.

מצות התפילה ודאי תישאר. רק שהתפילה תהיה בעיקר שבח והודאה על כל הטוב, ולדוגמא: במקום את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, יאמרו נודה לך על שהצמחת קרן דוד.

כן, יחליף אותו אדם אחר ויתחיל מתחילת הברכה שעצר בה הקודם, ואם נעצר באמצע אחת משלושת הברכות הראשונות (עד הא-ל הקדוש) יתחיל מתחילת התפילה, ואם באחת משלושת הברכות האחרונות יתחיל מרצה.

עלונים ועיתונים שעיקרם חדשות וכדומה, אין לקרוא בהם בשבת.

אסור לעשות הגרלה בשבת, גם לא לצורך חיזוק לימוד אבות ובנים או מסיבות שבת וכדומה.

אין צורך, מפרישים רק מרווח ולא על החזר.

מי ששערות ראשו גדולות מצווה לגלחן קודם השבת, בכדי שלא יכנס לשבת כשהוא מנוול; ומצווה מן המובחר שהתספורת תהיה בערב שבת ממש ולא קודם לכן, בכדי שיהיה ניכר שמסתפר הוא לכבוד השבת, וכן מותר לספר יהודי בערב שבת כל היום, ואפילו תספורת כזו המוגדרת כ"מעשה אומן" מותרת בערב שבת. ואף מותר ליטול עליה שכר כיוון שהתספורת היא מלאכה שניכר בה שנעשית כעת לצורך השבת. כמובן שכל האמור הוא כאשר הדבר מתאפשר מבחינה הלכתית, וכן למעשה מקפידים שלא להסתפר בראש חודש גם כאשר הוא חל בערב שבת.

לפני גיל מצוות אינה יכולה לעשות הפרשת חלה.

חול המיועד מראש למשחק מבחינה עקרונית מותר לשחק בו בשבת, אך ראוי למנוע מלשחק בו מכיוון שבדרך כלל משחקים בו באופן האסור בשבת (ולמשל אסור להרטיבו, ליצור ממנו מגדלים או לצייר ולכתוב עליו). אך חול רך, מיד בלקיחת החול נסתמת הגומה שנוצרה מלקיחתו – מותר לשחק כרגיל. וחול שאינו רך כל כך, מותר רק ליטלו ממקום בולט מבלי שתווצר גומה בלקיחתו.

יש לחזור רק על הפסוק "פותח את ידיך" ולהמשיך במקום שאוחז.

אם זה יהיה מותג, ולא דבר תורה מותר.

אחרי הלילה של מוצאי שבת, לא מברכים על הנר ולא על בשמים.

למנהגנו אפשר לברך אבל בלי שם ומלכות.

כן, מכיון שיוצאים בה ידי חובת קריאת שמע בזמנה, וצריך להשלים לרמ"ח תיבות.

באם עד היום לא פיספס אף יום, ממשיך לספור בברכה.

כן, בודאי שיש עניין לספור כל ערב גם אם החסיר ימים מאחר ויש אומרים שכל יום זו מצווה נפרדת שאינה תלויה בספירת הימים שלפניה, אלא שיש אומרים שהספירה כן תלויה בימים שלפניה, ולכן למעשה יש לספור בלי ברכה, וטוב לשמוע את הברכה מאחר.

כחלק מדיני האבלות על תלמידי רבי עקיבא אין מסתפרים בימי ספירת העומר, וכך נפסק להלכה בשלחן ערוך. ואף שלהלכה ישנם חילוקי דעות ממתי ועד מתי אין להסתפר, אך למעשה - מנהגנו שאין מסתפרים עד ערב חג השבועות. ולגבי תספורת הילד הראשונה –אפשערניש- במלאות לו 3 שנים בימי הספירה, הורה הרבי שאת ענייני החינוך יש להתחיל מיד ביום הולדתו, אך את גזיזת השערות יש לדחות לל"ג בעומר. וכשיום ההולדת קודם הפסח אין לדחותה לל"ג בעומר אלא יש לעשותה מיד, אולם יכול לסיימה בל"ג בעומר. ואם יום הולדתו חל לאחר ל"ג בעומר, אין להקדים את התספורת אלא יש לעשותה בערב חג השבועות.

נכון שלא, כמבואר בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן שהשותה מים בקערה - קשה לכליון עיניים.

אין איסור בסכין חד פעמי, האיסור הוא רק בברזל.

אפשר, שהרי רבותינו נשיאנו החלו בשמו''ת בליל שישי, הרי שלא חשו בזה לעניין של 'לילה לאו זמן מקרא', בכל אופן הזמן היותר רצוי זה ביום שישי.

משחקי קפיצה בגומי וכדומה מותרים, אך יש להיזהר שלא לקשור את הגומי באופן האסור בשבת (כגון בקשר כפול) וכן יש להיזהר שלא לקשור את הגומי לעצים.

מעיקר הדין אינו חייב, ואין להכריח אותו לשלם. אמנם - הן מצד חינוך, והן מצד טובה לנפש, כדאי שיגיעו להסכמה ויפצה אותו על הנזק לפחות חלקית.

אם התכוון בפירוש לא לצאת ידי חובה, או שהיה במחשבתו בשעת השמיעה לספור בהמשך - אין בעיה. אם שמע ולא היה כלום במחשבתו - לא יברך באותו יום. כדאי להתנות מראש על כל הימים שמתכוון לא לצאת אלא אם כן ירצה.

בגדי לילה וכן בגדים פנימיים וכדומה, מותר לחדש.

נוהגים שלא לעשות מלאכה מהשקיעה עד שיספור ספירת העומר, בין אנשים ובין נשים. מותר לעשות מלאכות פשוטות שמותר לעשותן בחול המועד - כגון בישול אפיה ונקיון.

לא, אין לנגן בספירת העומר. אמנם שירה בפה מותרת.

נוהגים שאין מברכים שהחיינו בימי ספירת העומר, מלבד בשבת.

1. אין נוטלים ציפורניים למעט כשראש חודש חל בערב שבת, אך אם הציפורניים מהוות חציצה לנטילת ידיים מותר ליטלם. 2. לא מסתפרים בראש חודש ואפילו כשחל בערב שבת, ילד שמלאו לו שלוש שנים בראש חודש יש לערוך את התספורת מיד אחרי ראש חודש. 3. אין אומרים תחנון בראש חודש ובמנחה שלפניו, אך בקריאת שמע במוצאי ראש חודש אומרים וידוי. 4. מצוה להרבות בסעודת ראש חודש ויוסיף לפחות תבשיל אחד לסעודתו, טוב לקבוע סעודתו על פת בראש חודש אע"פ שאין חובה בדבר יש בזה משום מצוה. 5. נהגו הנשים להימנע מעשיית מלאכה בראש חודש, המלאכות שנהגו שלא לעשות הן מלאכות כבידות אך מלאכות הבית מותרות וכן יכולות לעבוד לפרנסתן, אישה שלא נהגה במנהג זה ראוי שתקבל על עצמה שלא לעשות לפחות מלאכה אחת בראש חודש. 6. המנהג ללמוד בראש חודש פסוק אחד או יותר מפרק התהילים האישי עם פירוש רש"י ואפשר להוסיף פירושים נוספים, באופן אשר במשך השנה לומדים את כל הפרק. 7. נהגו שלא ללכת לבית החיים בראש חודש.

כן, אפשר לברך, יום ל׳ ניסן הוא עדיין בחודש ניסן.

בשבת מותר לברך שהחיינו.

יש לייבש את הכוס קודם. כיון שהמים החמים 'מבשלים' את המים הקרים ויש בזה איסור.

אדמו"ר הזקן מביא שאף שכיום לא מקפידים שלא לשתות משקים מגולים, אבל אין לקדש ביין מגולה (אם כוונת השאלה היא שהבקבוק נפתח אך כוסה בחזרה בכיסוי ולא היה גלוי לילה שלם, אין שום בעיה).

ספר שכתוב על ראשי דפיו אותיות או תיבות, יש האוסרים לפתחו בשבת שכן בפתיחתו מוחק הוא את האותיות שבראשי דפיו, אלא שלמעשה פוסק אדה"ז להקל בפתיחת וסגירת הספר משום שהאותיות כבר כתובות וכיוון שניתן בקלות לפתוח ולסגור את הספר, אין הדבר כרוך בפעולה מעשית של כתיבה או מחיקה, וכתבו הפוסקים שלכתחילה יש להמנע מכתיבה בראשי דפי הספר. אלא שכתבו הפוסקים שדף ספר הקרוע באמצעו לחצאין ולא יכול לקרוא המילה מבלי לקרב הדף שנקרע, יש ליזהר מלקרב חציו האחד לשני או לרחקו בשבת, שכן מכוון הוא להצמיד או לרחק האותיות ומבלי פעולתו המדויקת לא יחזור הדבר לקדמותו ונחשב הדבר ככתיבה או מחיקה, אך אם מרחיקים את שני החצאים זה מזה, מותר.

אם כבר קראה שם חלה למה שהפרישה, איננה יכולה לברך.

אפשר. כיון שלעניין איסור דאורייתא בל יראה ובל ימצא אנו מצריכים ערב קבלן, אמנם לגבי הקנס שחכמים קנסו שלא לאכול חמץ שעבר עליו הפסח מסתפקים במכירה רגילה.

לא, אין להאכיל בעל חי ואפילו אינו בבעלותו חמץ שעבר עליו הפסח, מאחר שאסור בהנאה.

נראה שהלחם הוא העיקר והשאר רק לתוספת טעם, ולכן די בברכת שהכל על כל הכריך, אך במקרה שהמילוי הוא עיקר יש לברך את ברכת המילוי.

אסור להפעיל מכשיר זה בשבת משום שיש בזה 'עובדין דחול', וזילות לכבוד ושמירת השבת. ובנוסף זהו מכשיר שפעמים רבות משמיע קול בפעולה או גם ציפצוף כשנתקע.

כן, יש לומר עלינו עם הציבור ואחר כך לומר ספירת העומר כיון שצריך לומר עלינו עם הציבור.

להמשיך לספור ספירת העומר בלי ברכה.

כתבו הפוסקים שנכון שלא להכנס לדירה חדשה בימי ספירת העומר מלבד בל''ג בעומר.

לכתחילה יש לספור אחרי צאת הכוכבים (ובכל מקרה המנהג שלא להתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים וספירת העומר היא אחרי ערבית).

בעבודה כזו מותר לעבוד בחול המועד, וממילא אין בעיה לקבל על כך משכורת.

כביסה אסור. גיהוץ מותר רק לצורך המועד.

גם הקטנים צריכים להיזהר ממצה שרויה, אך בעת הצורך לקטנים אפשר להקל, וכדאי לתת להם בכלים חד פעמיים כדי למנוע 'שרויה' בכלים הרגילים.

חובה על כל אדם לשתות רביעית יין בכל יום מימי חול המועד, ולכתחילה אין יוצאים ידי חובה זו בשתיית מיץ ענבים. אם אינו אוהב יין או שאין ידו משגת לקנותו, יוצא ידי חובת שמחה בדברים אחרים. נשים פטורות משתיית יין.

לא. אמירה לנכרי אסורה בחול המועד כמו בשבת.

ביעור החמץ (שריפת החמץ) בשנה זו הוא ביום שישי י"ג בניסן כמו בערב-פסח בכל שנה שורפים את החמץ עד "סוף זמן ביעור חמץ" (ראה לוח הזמנים המצורף בזה), לאחר שריפת החמץ אין אומרים 'כל חמירא' (אלא למחרת בשבת, כדלהלן), אלא רק את ה'יהי רצון' המופיע בסידור. יש לנער את החמץ העלול להימצא בכיסי ובקפלי הבגדים, בתוך המכונית ובפחי האשפה, ולסגור היטב את החמץ המיועד לסעודות שבת. בבוקר שבת קודש י"ד בניסן משכימים להתפלל שחרית ואין מאריכים בה (בכדי שיוכלו לסיים את אכילת החמץ בסעודת הבוקר בזמן). ניתן לגשת אל המקומות המכורים לנכרי, עד "סוף זמן ביעור חמץ", תוך הקפדה וזהירות שלא להסתובב עם החמץ בחדרים הנקיים מחמץ. מותר לאכול חמץ עד סוף שעה רביעית (בלוחות השנה מצוינת שעה זו כסוף זמן אכילת חמץ), ויש לנקות ולטאטא הכול, להשליך את הפירורים לאסלה או להוציאם מחוץ לרשותנו. אם נותר חמץ, וכן אם נותרו שיירי חמץ דבוקים בכלים או בפח-האשפה, יש לשפוך עליהם חומר פוגם כגון אקונומיקה לפני "סוף זמן ביעור חמץ". מעט פרורים שנשארים ברצפה, בטלים מאליהן. לאחר ניקוי וכילוי החמץ מבטלים את החמץ – עיקר הביטול הוא בלב, ובנוסף אומרים זאת בפה, בנוסח "כל חמירא" (השני). יש לשטוף היטב את הפה ולנקות את השיניים מכל חשש חמץ בעדינות שלא יצא דם, וכן לא ישתמש במברשת ומשחה. משעה זו אסור לטלטל חמץ והרי הוא מוקצה, ואם ראה חמץ יכפה עליו כלי עד אחרי יו"ט ואז יבערו.