הרבי הבהיר, שכמובן וגם פשוט, דיני 'השגת גבול' כמו כל דין אחר בתורתנו הק', הנפסק להלכה בשו"ע ובפוסקים - אינו מתבטל ח"ו כאשר מדובר בשליחות, ואדרבא הם חלים ביתר שאת וביתר עוז, שהרי האחריות של השליח היא כלפי המשלח, ואם נוהג שלא כדבעי, זה חמור מאד. הוא מבהיר גם, שעפ"י הלכה, יש עניינים ששייכת בהם השגת גבול, ויש שלא. מובן שאם כרוכה כאן פגיעה בפרנסה (כולל הכנסות מתרומות וכד'), או פגיעה בפעילות קיימת - הדבר אסור. בריבוי מענות למי שרצו לצאת לשליחות, או לפעילות תורנית כלשהי, ענה הרבי לבדוק שהדבר לא כרוך בהשגת גבול. מאידך - כאשר אין בכך פגיעה (או שרק נדמה שישנה כזו), מורה הרבי לאפשר ולעודד, ולא למנוע מחסיד / שליח אחר לפעול. ההוראה היא, שבכל מקרה של ספק יש לשאול רב מורה הוראה, שיכיר את התנאים במקום, ישמע טענות אם ישנן וכו' - ואז ייתן פסק דין בכתב. כך גם לגבי 'בקשת אישור', אם יש מי שממונה על כך, הרי שאין לפגוע בסמכותו ובפעולתו, ולכן גם כאן, הדבר תלוי בכל מקום, בכל סוג של פעילות ועוד - ולכן הדרך הישרה היא לשאול רב ובכך להסתלק מן הספק

שניהם בורא פרי האדמה.

מותר להכניס צלחת ריקה כדי לבודד, רק צריך שתהיה יבשה לגמרי.

גם דבר מבושל ויבש לחלוטין יש בעיה לשים בתוך תנור בשבת משום שנראה כמבשל.

מותר לקרב את הסיר למקום חם יותר רק בתנאי שהאוכל בסיר חם והכי חשוב שכל האוכל בסיר מבושל לגמרי או בלשון השולחן ערוך: מבושל כל צרכו. אם ייתכן שחלק מהאוכל בסיר עדיין לא מבושל כל צרכו אז אסור לקרבו לאש ויש בזה חשש בישול מן התורה.

לא, אחרי עניית ברכו אין להפסיק, שכן היא נחשבת כ"אמצע הפרק" ולאחר אמירתה אין להפסיק בדברים אחרים, לכן יש להשלים והוא רחום וכו' לאחר התפילה.

אשה אינה צריכה להוסיף יותר משלוש מילים, כמו האיש, מאחר והכוונה אינה דווקא לרמ"ח איברים שלהאדם הספציפי, אלא באופן כללי (על דרך "רמ"ח אברין דמלכא" - אין לאשה יותר מצוות וכו'), מה גם שלא לכל הדעות המספר הוא רנ"ב, ולכן גם בברכה לרפואה אומרים לאשה "בכל אברי'ה" ולא מספר ספציפי

שעה זה הרבה זמן, וכבר אין דין תשלומין (כנפסק בשו"ע אדה"ז סי' קח ס"ז), אך אפשר להשלים תפילה שהחסיר ע"י שיתפלל תפילת נדבה עם חידוש דבר (עיין שם ס"ט), אלא שככל תפילת נדבה צריך כוונה גדולה במשך כל התפילה (עיין סוף סי' קז שם).

כאשר פוגשים מישהו, או שמגיעים אליו לצורך כלשהו (כמו במקרה זה) מותר לומר לו בוקר טוב, אךאין ללכת במיוחד אליו, למקומו, חדרו או ביתו וכד'.

בהדגשה שמדובר על שניצל ביתי, התכוונת מן הסתם לעובדה שבכזה מקרה הציפוי הוא דק, ואין לו חשיבות מצד עצמו, ואז כאשר מטרתו היא רק כדי שניתן יהיה לאכול את מה שבפנים ברכתו שהכל. אמנם שאלתך נובעת מכך שכאשר מין דגן נותן טעם מיוחד, יש לברך על התבשיל / מאפה מזונות, גם אם אינו חשוב לאכילה בפני עצמו. ומאחר ולעתים קשה להגדיר במדויק מתי אכן יש כוונה של טעם בפירורים, וכן מהו העובי המדויק של ציפוי שבו הדין ישתנה - הרי שיש בהחלט מקום לאכול אותו דווקא בתוך הסעודה, או - כעצה שמביא אדמוה"ז במקרה כזה, לברך "מזונות" על משהו אחר', ו"שהכל" על הבשר שבשניצל. בעניין שניצל "מוסדי" - דהיינו שהציפוי הוא עבה ומשמעותי, (וכך גם אם מכינים בבית שניצל כזה) אכן מברכים מזונות. לעניין ברכה אחרונה, במקרים שמברכים 'מזונות' - הרי שמברכים ברכה מעין שלש רק אם יש בפירורים שיעור אכילת כזית (27 גרם) תוך כדי אכילת פרס (4 דקות).