בשנה הראשונה אין עולים כלל, למעט הזמנים הקבועים והם (סוף שבעה, שלושים, וסוף י"ב חודש) כיון שהנשמה נידונת על מעשיה ואינה יכולה להליץ טוב בעד המבקשים ממנה.

מותר.

כשם שאסור לדבר בין הברכה לעשיית המצווה כך אסור לדבר בין הברכה לאכילה, משום שהדיבור נחשב ל"הפסק", ואם טעה ודיבר, חייב לחזור ולברך. אלא שאמרו בגמרא שאם דיבר בצרכי הסעודה, כגון שאמר "הביאו מלח", אינו צריך לחזור ולברך, משום שאינו נחשב ל"הפסק". כמו"כ אסור ללכת ממקום למקום בין הברכה לאכילה, שגם ההליכה נחשבת ל"הפסק". אם ההליכה היא לצורך האכילה, כגון, שנאלץ לאכול במקום שאסור לברך בו, רשאי לעשות זאת בתנאי ששני המקומות הינם בבית אחד. ודנו הפוסקים עד מתי אין להפסיק בין הברכה לאכילה, יש שסברו עד שיאכל כזית, אולם ממשמעות אדמוה"ז עולה שאין להפסיק עד שיבלע, גם אם אכל פחות מכזית.

מעיקר הדין מצוות ציצית נוהגת באדם הלובש בגד בעל ארבע כנפות, ובאם אין לאדם בגד כזה, אינו מחוייב בציצית ויכול ללכת ללא ציצית. אך כיוון שמצוות ציצית היא מצווה מאוד חשובה ומזכירה על כל המצוות, ראוי לכל אדם ללבוש בגד החייב בציצית ולהביא עצמו לידי חיוב ציצית, ויש להשתדל ללבוש את הציצית כל היום ולא להיות אפילו רגע ללא ציצית.

בספר ה'אמרי פנחס' של רבי פנחס מקוריץ, שהיה תלמיד הבעל שם טוב כתוב: "הגשמים שהם מפסח ועד עצרת הם רפואה גדולה לכל התחלואים, שאין כמוהו בכל הרפואות". ומבואר שם כי טוב לשתות את מי הגשמים הללו באופן הבא: "לעמוד על הגשם ולגלות קצת את ראשו כדי שירד הגשם על ראשו, וגם לפתוח את פיו בכדי שירד הגשם לתוך פיו מימין. ומעצרת ואילך יש מהם טובים לרפואה".

נהוג לטבול. הגם שאינם כלי סעודה ממש, כתבו הפוסקים לטבול מה שבמגע ישיר עם המזון.

אכן המנהג לזמן על הכוס, גם בזימון בשלושה.

אף שלכתחילה יש להקפיד להתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים בכל מצב, אדם שהתפלל קודם לכן אינו חוזר, רק יקרא קריאת שמע שנית אחר צאת הכוכבים.

טחינה זה לא משקה. עיין שוע"ר סימן קנח,ד בפרטי הדין בזה.

נאמר: "וקראת לשבת עונג" ודרשו חכמים- "במקום עונג .. שם תהא קריאת הקידוש", כלומר, שיש לקדש דווקא במקום בו סועד את סעודת השבת. ונחלקו הראשונים בהגדרת ה"מקום", ולכתחילה צריך שיסעד באותו מקום שקידש ממש. ובהגדרת ה"סעודה" שמקיימים במקום הקידוש, הורו הגאונים שמכיוון שהמזונות והיין מזינים ומשביעים, נקראים אף הם "סעודה". ולכן כשאכל כזית פת, או מיני "מזונות", או אפילו כששתה רביעית יין, יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה; אלא שלכתחילה צריך שתהיה הרביעית בנוסף לכוס הקידוש, ויכול אח"כ לסעוד את עיקר הסעודה במקום אחר. ואם אכל רק מינים שברכתם האחרונה "בורא נפשות", לא יצא ידי חובתו ויקדש שוב במקום שיסעד.

לא, אין לנגן בספירת העומר, אמנם שירה בפה מותר.

תפילת תשלומין היא בתפילה הסמוכה בלבד (דהיינו שיתפלל פעמיים את תפילת שחרית), אך אם לא התפלל בסמיכות לתפילת שחרית, יכול להתפלל תפילת נדבה גם בהמשך אבל צריך להוסיף בה איזה עניין מלבד נוסח התפילה, כמובן שזה בתנאי שיכול לכוון כראוי בתפילה זו שאם לא אין לו להתפלל תפילת נדבה.

לבקש תרומה אפשר כיון שעוסקים בצרכי ציבור בשבת.

גדולי פוסקי הזמן דנו בכך, ואכן יש בזה בעיה גדולה, (אמנם יש פתח היתר בדיעבד ובשעת הדחק אך כמובן שאין לסמוך על כך לכתחילה).

עד שלושים יום חזקתו שאמר כפי הרגל לשונו ועליו להתפלל שנית, לאחר שלושים יום אינו חוזר.

אכן. כדברי רבינו בסידור שזה מצווה מן המובחר

אם לא ספרת כלל את הספירה הנכונה אתמול, עליך להמשיך ולספור מכאן והלאה בלי ברכה.

לא, חובה לומר היום כך וכך כדי לקיים את המצוה.

אין איסור לגזור ולסדר פאה בספירת העומר.

אין איסור ללכת לבריכה או לים בספירת העומר.

אין להשתמש בגבינה.

אין לגזוז עם מספרים וכדומה, אך ניתן לגזוז עם השיניים.

כן, למנהגנו מצה היא כמו לחם ומברכים עליה המוציא כל השנה.

אמרו חכמים: "טפח באשה ערוה", וביארו בגמרא שדין זה נסוב גם על אשתו, שכל מקום שדרכו להיות מכוסה באשה, אם מגולה ממנו טפח הרי הוא "ערוה" ואסור לקרוא קריאת שמע כנגדה, ויש מקומות בגוף שאסור לגלות אפילו פחות מטפח. ולא רק באשה אמור דין זה אלא אף באיש, ואסור לקרות קריאת שמע ולהתפלל כנגדו אם מגולים אצלו מקומות שדרכם להיות מכוסים ואפילו אם הוא תינוק בן יומו, אך לברך כנגדו מותר כגון בברית המילה. אלא שבאשה ישנם מקומות נוספים שדרכם להיות מכוסים ונחשבים כ"ערוה", משום שהם מביאים את האיש המסתכל בהם לידי הרהור, ולכן אסור לאיש להתפלל כנגדן כאשר הם מגולים, אלא יחזיר פניו מהן או יעצום עיניו.

אם יש צורך, אפשר.

הסדר הנכון הוא שאומרים פרקי אבות אחרי תפילת מנחה.

לדבר על עניינים שמתכנן לעשות אסור. ולדבר על עניינים תאורטיים שלא נוגעים לפועל, מן הדין אסור להרבות בהם, אך גם לדבר בהם בקצרה שנפסק בשו״ע שמותר, בכל זאת יש להחמיר להימנע מכך כפי שפסק החיד״א ששומר נפשו ירחק מזה.

אף שלכתחילה יש להקפיד להדליק בזמן, כל זמן שבודאות עדיין לא עברה השקיעה, יש להדליק.

מן הדין אין בזה השגת גבול.

אתה יכול וצריך להמשיך לספור בברכה.

מותר.

כן. אך תכוון מראש שרק מה שאתה נוטל הוא מים אחרונים ולא שאר המים שבבקבוק.

נוסח הברכה היא ״הגומל לחייבים טובות״, דוקא אחד שהוא בגדר חייב, דהיינו שהוא חייב במצוות (מעל בר מצוה) מתחייב בברכת הגומל ואין ברכת הגומל לקטן. מכל מכל ודאי שטוב לעשות סעודת הודיה או התוועדות או לתרום להתוודות כדי להודות לה׳ על הטוב שגמלנו.

כן, מותר לספר את השערות היוצאות מהמטפחת או הפיאה.

כן.

מותר.

מותר להתפלל בשבת רק על חולה שיש בו סכנה.

כן, המנהג שגם נשים סופרות ומברכות (כמובן אם ספרו כל הימים).

כן, יש בעיה בכך. ובלשון חז"ל "כל האומר הלל בכל יום - הרי זה מחרף ומגדף".

אסרו חכמים לקבוע בערב שבת סעודה גדולה מפני כבוד השבת, שאם ירבה באכילה ושתיה בערב שבת לא יוכל לקיים סעודת שבת שבלילה כראוי. יתר על כן, אפילו בשבת עצמה לאחר הקידוש, מצווה להימנע מלאכול אפילו ללא קביעות סעודה, לפני שיאכל את עיקר סעודת השבת שהיא הפת. בכדי שיאכל את הפת בשבת כשהוא תאב לכך. אולם מי שאוכל בבית הכנסת לאחר הקידוש ומתכוון ליטול ידיו רק בביתו, אין למנעו מכך, משום שאין חיוב גמור לאכול את הפת לתיאבון ובפרט כשאוכל "מזונות", שהרי ישנם מקורות חשובים לכך שניתן לצאת ידי סעודת השבת במיני מזונות. אלא שלכתחילה עדיף שייטול ידיו מיד לאחר הקידוש.

לא.

מותר.

כן.

כן, יש לומר עלינו עם הציבור ואחר כך לומר ספירת העומר כיון שצריך לומר עלינו עם הציבור.

נאמר בגמרא: "בטל לא חייבו חכמים להזכיר", כלומר, בשונה מ"מוריד הגשם" שיש חיוב להזכירו לפני שאלת הגשמים, בברכת "אתה גיבור" שבתפלה; אין חיוב להזכיר "מוריד הטל". הטעם לכך הוא משום שהטל אינו פוסק לעולם. עם-זאת, נהוג להזכירו החל מתפלת מוסף של היום הראשון של פסח, שיפעל את פעולתו לברכה. והשומע הכרזת "מוריד הטל" קודם שהתפלל שחרית, אם אינו מתפלל במניין אחר יאמר אף בשחרית "מוריד הטל". מי שטעה ואמר "מוריד הגשם", ונזכר טרם שסיים ברכת "מחיה המתים", חוזר ל"אתה גיבור". נזכר אחר חתימת הברכה, חוזר לראש התפילה. נזכר כשהגיע זמן מנחה, מתפלל שתיים כדין תשלומין. והמסופק, עד שלושים יום חוזר.

אבי הבן יכול להסתפר.

באם עד היום לא פיספס אף יום, ממשיך לספור בברכה.

אם יש ספק שכן ספרו את הספירה הנכונה ניתן להמשיך בברכה.

לשכיר יום קיימת האפשרות לחזור בו מביצוע עבודתו אלא שהמעסיק זכאי להביא עובד חלופי על חשבון העובד שהתפטר, בכפוף לגובה שכרו. ודנו הפוסקים האם המעביד זכאי לפיצוי, כאשר לא שכר עובד חלופי, וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד. יש הסבורים שכשנגרם הפסד למעביד עקב התפטרות העובד או שנמנע ממנו רווח בטוח, העובד נושא באחריות כלפי מעבידו אף יותר מן הסכום שהיה נדרש המעביד לשלם תמורת עובד חלופי. אלא שרווחת הדעה שאף במקרה שנגרם למעסיק הפסד בעקבות התפטרות העובד, אחריותו של העובד מוגבלת לסכום שהיה המעביד זכאי להוציא להעסקת עובד חלופי. וכשאין הסכמה בין הצדדים יש לפנות לבי"ד מוסמך.