אין אפשרות כלל להניח ביד החזקה. יש לעשות כל מאמץ להניח על היד החלשה עצמה, במקרה הצורך אפשר לוותר על גלגול הרצועה בזרוע היד. אם זה ממש כואב ואתה מצטער מאוד, תניח את התפילין על תחבושת או בגד שיכסה את הפציעה, אבל בשני תנאים: א. אל תברך על התפילין של יד, אלא רק על של ראש ("על מצות תפילין"). ב. במקרה זה יש לכסות את התפילין של יד לאחר ההנחה.

א. כאשר שותים מהיין השני עוד יש מן היין הראשון. ב. כאשר שותים לכל הפחות שניים יחד הן מן היין הראשון והן מן השני. ג. שהשני לא גרוע יותר (ואם השני לבן מברך בכל אופן).

א. אם יש אחד שטרם התפלל הוא יגש לעמוד ויתפלל בקול רם כסדר חזרת הש''ץ עד אחר הא-ל הקדוש וימשיך בלחש, ב. אם כולם כבר התפללו יכול החזן לעשות חזרה.

אין לתופף או להשמיע קול קצבי, בין בכלי ובין ביד (כגון באצבע צרדה, או בהכאה על השולחן).

אסור להשמיע קול נעים, כגון מנגינה או צליל מרגיע, בכל כלי שהוא (גם אם אינו חשמלי ואינו עשוי לכך) כגון 'תיבת נגינה', קפיץ של מובייל וכדומה.

אמנם מקור המצווה הוא בגמרא, והרמב''ם ביאר את פרטי קיום מצווה זו. אך רבים תמהו למה לא מובאת מצווה זו בטור ושולחן ערוך. ומהביאורים בזה: הרמ''א ביאר שבזמן הזה מוחלים. ובערוך השולחן ביאר שעכשיו לא נהגו בזה כי לא הולכים ברגל אלא נוסעים.

כן, כשמחליף לטלית קטן אחרת, מברך.

דיני הפסק בברכת המזון שווה לדיני הפסק באמצע תפלת שמונה עשרה. ובתפלת שמונה עשרה אסור להפסיק ולענות אמן.

בקיצור שלחן ערוך מבואר שקודם 'תהילות לא-ל עליון' יפסע ג׳ פסיעות לאחוריו ימשיך עד גאל ישראל ואז יפסע ג' פסיעות קדימה ויאמר ה׳ שפתי תפתח. וכן הוא מנהג כ"ק אד"ש, וכן מסתבר לנהוג שהרי ה' שפתי הוא תפילה אריכתא, ואם כן יש לעשות את ההכנות לפני תחילת אמירתו.

מי ששערות ראשו גדולות מצווה לגלחן קודם השבת, בכדי שלא יכנס לשבת כשהוא מנוול; ומצווה מן המובחר שהתספורת תהיה בערב שבת ממש ולא קודם לכן, בכדי שיהיה ניכר שמסתפר הוא לכבוד השבת, וכן מותר לספר יהודי בערב שבת כל היום, ואפילו תספורת כזו המוגדרת כ"מעשה אומן" מותרת בערב שבת. ואף מותר ליטול עליה שכר כיוון שהתספורת היא מלאכה שניכר בה שנעשית כעת לצורך השבת. כמובן שכל האמור הוא כאשר הדבר מתאפשר מבחינה הלכתית, וכן למעשה מקפידים שלא להסתפר בראש חודש גם כאשר הוא חל בערב שבת.