חייב, אלא אם כן צריך ללכת יותר מקילומטר

אפשר, אבל לדעת שאין זה שלך, אלא של המעשר, ואם מישהו אחר מעוניין ללמוד בזה אתה צריך לתת לו.

אם הנהג יהודי, אין לשיר, אך לילדות למטה מגיל 3 אין לאסור לשיר.

המיקל אין מוחין בידו, אך אין זה "חלק".

החפץ צריך להיות חשוב יותר מהשלהבת (שו"ע אדה"ז סרע"ז ס"ו. וראה קצות השלחן סקי"ב בבדה"ש סקכ"ד). חשוב לציין שבמקרה שהפמוט מונח על מגש המיוחד רק להדליק עליו נרות אזי המגש עצמו הינו מוקצה. אך אם רגילים להשתמש בו גם שימושים אחרים המותרים בשבת – אפשר להניח את חפץ ההיתר על המגש. כמו"כ חשוב להדגיש, כי גם כאשר המגש מוגדר "בסיס לאיסור ולהיתר" מותר להזיזו רק אחר שכבו הנרות. (שו"ע אדה"ז סרס"ה ס"ו).

כיסוח דשא בעייתי ביותר בשמיטה כיוון שהוא מן המלאכות המזרזות את צמיחת הדשא והרי זה כעין זומר וזורע. ולכן מותר לכסח רק באם לולא זאת הדשא ימות לגמרי או מחשש להתרבות מזיקים, וגם אז יש העדפה ע"י נכרי.

לגבי ק"ש - רצוי לאמרה בצורה מכובדת ומיושבת, ואח"כ סמוך לשינה יאמר פרשה ראשונה (או לפחות פסוק ראשון), הפסוק 'בידך אפקיד רוחי' וברכת 'המפיל'.

כשמסיים הש"ץ את ברכת 'הטוב שמך ולך נאה להודות', אומר 'אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו', ותיבת 'כהנים' אומר בקול רם, ומסיים 'עם קדושך כאמור'. (פסקי הסידור לאדה"ז. וראה היכל מנחם ח"ג ע' רסד). הכהנים לא יתחילו ברכת 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן' עד שיסיים החזן קריאת 'כהנים' (שו"ע אדה"ז או"ח סקכ"ח סכ"ח). אם יש רק כהן אחד בדוכן – הש"ץ לא אומר את תיבת 'כהנים' בקול רם (שו"ע אדה"ז שם סט"ו) - אך עליו לומר (בקול רגיל) את הנוסח של 'אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו' - שהרי זה חלק מסדר התפילה של הש"ץ. (וראה שו"ע אדה"ז שם סעיפים לב, נז).

אכן קדושת שביעית חלה גם על עלי "גת".

מותר