המנהג שלא לחדש בגדים בימי בין המצרים ואפילו בשבת. כאשר יש צורך מיוחד ניתן לחדש בגדים עד ראש חודש מנחם אב, ובפרט בגדים פשוטים כבגדי יום יום וכדומה.

רצוי שלא לעשות טיפול רפואי מורכב בימי בין המצרים, וטוב לדחותו לאחר תשעה באב. אם רופא מורה שיש לעשות את הטיפול בהקדם, ישתדל לעשותו קודם שבת חזון. טיפול הכרוך במצב של 'פיקוח נפש', ניתן לעשותו בכל ימי בין המצרים ולא ידחה אותו אפילו ביום אחד, ויש להתייעץ על כך עם רב מורה הוראה - באם אפשר. טיפולי שיניים וביקורים סדירים אצל רופא - שאינם מכניסים את האדם לכלל סכנה, מותרים.

על אף הקושי שבימי "ימי בין המצרים", ומנהגי אבלות הנהוגים בהם, ימים אלו טומנים בחובם משמעות פנימית ומעודדת. ובדורנו קיבלו ימי בין-המצרים משמעות ייחודית על פי הוראת הרבי על חשיבות הלמוד בימי בין-המצרים בחלקי התורה העוסקים בגאולה ובבנין בית המקדש (בפ' תרומה, תצוה, תשא, בענייני המשכן וכליו ובגדי כהונה בנביא יחזקאל מ–מג; מסכת מידות ומסכת תמיד, והלכות בית הבחירה לרמב"ם בספר "היד החזקה". ובתורתו של הצמח צדק, על יחזקאל (אור-התורה נ"ך), ועל המשניות דמסכת מידות (חידושים על הש"ס, במקומו) וכיו"ב. כמו כן הורה הרבי אף להרבות בימים אלה בהתחזקות באהבת ישראל, והוספה בלימוד התורה בכלל, ובפרט בלמוד פנימיות התורה, אשר כדברי חז"ל "על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, על שלא ברכו בתורה תחלה", והרי ענין ימים אלו, זכרון החורבן, לעורר לבטל סיבת החורבן ולקרב הגאולה והבנין, והגאולה תלויה בלימוד פנימיות התורה". וכן יש להוסיף במיוחד במתן צדקה בכדי להחיש את היעוד: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". ומעורר הרבי שמראש חודש מנחם אב ועד חמשה-עשר בו יש לערוך "סיומים" על מסכתות בש"ס כדי להרבות בשמחה באופן המותר בימים אלו.

אמנם מקובל אצל חסידים כי נהוג כיום שבג' התעניות שקודם הבר או הבת מצוה מתענים כל היום אפילו בתענית מדברי סופרים (כמובן רק אם הם מספיק חזקים והצום קל להם). אולם לא נמצא מקור ברור למנהג זה ואדרבה מדברי אדה"ז והצ"צ לא משמע כן, ולכן למעשה - זה לא חובה, וכן משיחת הרבי משמע שלא מתענים לפני הבר מצווה. כאן המקום להדגיש שאמנם אין חיוב תענית, אך אסור לתת להם מעדנים ומיני מתיקה ביום התענית, ולא רק בגיל זה אלא אפילו לילדים קטנים.

כן, מותר לקנות ולהשתמש במשקפיים חדשות, כיוון שהם צורך חיוני.

מותר, שבעה עשר בתמוז נאסר רק באכילה ולא במלאכה.

לא, מליל י"ז תמוז כבר מתחילים דיני ימי בין המצרים.

כן, צריך לשלם על המוצר.

יום השבת קודש מסוגל במיוחד ללימוד פנימיות התורה. ולכן יש להוסיף בשבת בלימוד החסידות, אך יחד עם זה לומדים גם נגלה ובפרט בשיעורים הקבועים שיש לכל אחד ואחד.

מותר ואף צריך ללמד גוי חסידות, אלא שיש ללמד אותו נושאים הקשורים לאמונה באחדות ה' שזה נכלל בשבע מצוות בני נח.

בי"ב י"ג תמוז ובמנחה שלפניהם לא אומרים תחנון, כיון שזה חג הגאולה.

כתוב בספר תהילים "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", מכך למדו חכמים שצריך להודות להקב"ה על החסדים שהקב"ה עושה עם האדם. הפסוק ממשיך ומונה ארבעה סוגי מצבים עליהם צריכים להודות, ומהם "יורדי הים" ו"הולכי מדבריות". למעשה, כתבו הפוסקים שכאשר טסים במטוס מעל הים ומדבר מברכים "הגומל". נוסח הברכה הוא - "הגומל לחיים טובות", כלומר שלמרות שהאדם "חייב" ואינו ראוי לנס, עם זאת – ה' גמל עמו חסד והציל אותו ממצב הסכנה בו היה נתון. וכתבו הפוסקים שקטן לפני גיל מצוות אינו יכול לברך, כי נוסח הברכה הוא "לחייבים" והוא אינו בגדר "חייב".

בשאלה זו של עריכת רשימה ממוספרת, אם יש בה משום האיסור למנות את עם ישראל, דן באריכות גדולה הר"א וולדיבררג בספרו ציץ אליעזר, ומביא שם שאם עורכים טבלה ממוספרת ואחר כך ממלאים בה את השמות, אין איסור. כי האיסור הוא כשסופרים את הגופים של הנספרים כשהם עומדים מול הסופר אותם. ומביא עוד היתרים כאשר זה לצורך מצווה וכדומה שמותר לספור ע"י דבר אחר.

אין כל בעיה, אין כלאים בנטיעת עצים זה על יד זה.

האוכל פת לא צריך לברך על השתייה ששותה בסעודה, חוץ מיין שצריך לברך גם באמצע הסעודה.

בדיעבד ברכת שהכל פוטרת את כל שאר הברכות, ולכן אין לברך שוב.

אין לטבול חלה במרק או עוגיה בקפה בשבת כשהם בכלי שני כל זמן שהם חמים בחום שהיד סולדת בהם (כ-45 מעלות), אך אם הם כבר בכלי שלישי מותר ליתן בהם את החלה או את העוגיה, בדרך כלל מרק הוא בכלי שלישי כיון שמעבירים אותו עם מצקת לצלחת והמצקת נחשבת לענין זה ככלי שני וממילא הצלחת היא כבר כלי שלישי.

מותר להתפלל בשבת רק על חולה שיש בו סכנה.

היות שהכנת הקוגל היא באופן שהחלה שורה במים עד שנימוחה, ואין פרוסות של כזית, ברכת הקוגל תהיה מזונות.

בשישי שיהיה ניכר שזה לכבוד שבת, ולא דווקא בבוקר, אפשר גם יותר מאוחר.

מותר להשתמש במגבת כרגיל, וכן לעטוף את הראש, כיוון שלא שמים את זה כבגד להתכסות בו אלא רק כשימוש לצורך ניגוב.

לא צריך לברך שוב. כי הדרך היא לשתות גם בלי סוכר אף שזה פחות טעים.

עד זמן מנחה קטנה - שעתיים וחצי זמניות לפני השקיעה, מותר לאכול. מזמן מנחה קטנה, מותר לאכול סעודה רגילה אם יש לו מי שיזכיר לו להתפלל או שמתפלל במנין קבוע, אכילת עראי של פירות או מיני מאפה פחות מכביצה, מותרת בכל מקרה.

רמיזה שלא לדבר מצוה אסורה אפילו בפסוקי דזמרא, ולכן מובן שכן הוא בודאי לברכות קריאת שמע. אך רמיזה לדבר מצוה מותר, ואסורה רק בפרשה ראשונה של קריאת שמע, וכמובן גם בשמונה עשרה.

בקריאת שמע וברכותיה, יש לעצור ולהקשיב ולענות (למעט בפסוק הראשון של קריאת שמע ופסוק ברוך שם) אמן יהא שמיה רבא ואמן של דאמירן בעלמא.

אפשר לעשות מנין בלי קריאת התורה, על מנת לקרוא בתורה חייב שיהיו שישה שלא שמעו את הקריאה.

הרשות בידו, אם רוצה לקיים בזה גם מצוות ציצית, יכול לברך. אם אם לובש רק מפני כבוד הציבור, אינו מברך.

א. נחלקו הפוסקים האם לפני ההשכרה מוטל חיוב על הבעלים לקבוע מזוזה אף כשהדירה ריקה וראוי להחמיר, והמיקל יש לו על מה לסמוך. ב. כאשר נכנס דייר עליו מוטלת החובה לשים מזוזות ולא על המשכיר. ג. באם יש חשש שהשוכר לא יקבע מזוזה (איננו שומר תו''מ לע''ע), י''א שאז החובה לקבוע מזוזות בבית חוזרת למשכיר.

אישה שרוצה יכולה להתפלל ערבית יכולה, יש לומר בלי נדר בהתחלה, כדי שלא יהפוך לחיוב.

במצוות נטילת מים-אחרונים מעיקרה לא נאמר חילוק בין גברים לנשים, אולם פוסקים רבים כתבו שכיוון שכיום נטילה זו אינו כמו בזמן חז"ל, מאחר וכיום נוהגים לאכול בכף-ומזלג, על-כן לא נהגו הנשים להחמיר בזה. אלא שכשהידיים מטונפות, יש לרחצן היטב קודם הברכה, ובזה ודאי אף הנשים מחויבות.

כן, במוצאי ראש חודש אומרים וידוי גם קודם חצות.

כאשר יצאו חלק מהמתפללים לפני הקדיש, יכולים לומר את הקדיש שלם שאחר ובא לציון, אך בתנאי שנשארו רוב המנין (שישה אנשים) בבית הכנסת.

תפילין עד 3 שעות יכולים לחזור להניח בלי ברכה אם בשעה שהורידו חשבו שחוזרים להניח. ואם הורידו ליותר זמן צריכים לברך שנית כשחוזרים להניח. אם לא חשבו כשהורידו על מנת לחזור להניח או שעשו צרכים בינתיים, כשחוזרים - יש לברך בכל מקרה על ההנחה השנית. טלית גדול אם נשאר עליו עדין טלית קטן ועברו כמה שעות וכשהוריד חשב לחזור ללבוש - אינו מברך שנית.

הנכון הוא שיתפלל בצורה שיהיה לו נוח לכוון בתפילה, ולכן אם העמידה גורמת לו טרדה וקושי לכוון בתפילה - ישב.

מן הדין אינו חייב. יכול, אם רוצה - לפנים משורת הדין.

הטועם ופולט, באופן שרק פיו נהנה, אינו חייב בברכה עד שיטעם כמות של רביעית, דהיינו עד כמות של 86 מ"ל. הטועם ובולע אפילו כל שהוא, חייב בברכה.

מן הדין בברכות הנהנין אדם יכול להוציא את חבירו רק אם הוא גם מחוייב בברכה זו. וגם כשכן חייב בברכה זו לא יוציא את חבירו ידי חובה בברכה ארוכה, כיון שהשומע איננו יכול לכוון ולשמוע היטב את כל המילים. המנהג הוא שמברכים את כל הברכות לבד (אלא אם כן יש ספק בחיוב הברכה שאז יוצאים מאחר).

לא יצא ידי חובה בברכה זו ועליו לברך שנית, כיוון שבכל ברכה צריך להיות הזכרת שם השם והזכרת מלכותו.

המברך האדמה על מאכל שברכתו מזונות בדיעבד יצא ידי חובה, ואין לו לחזור ולברך שנית.

שה' הוא יחיד. ובפירוט יותר: הקשב יהודי, ה' שהוא האלוקים שלנו הוא יחיד בשבעה הרקיעים ובארץ, וכן בארבע רוחות העולם.

היתוש נותן טעם לפגם, ולכן מספיק לשטוף את המחבת ולנקותה היטב.

ברגע שנזכרת צריך מיד להפסיק את התפילה, לחזרת הש"ץ יעלה מתפלל אחר מהמניין.

האיסור להעלות על שלחן אחד בשר וחלב ביחד, הוא רק בשלחן שאוכלים עליו בפועל, אולם בשלחן שמסדרים עליו את התבשילים, או על השיש שבמטבח שהרגילות היא לצקת אוכל לצלחות, מותר שיהיו מאכלי החלב והבשר זה בצד זה, ובלבד שיזהרו שלא יתערבבו זה בזה, וכן כאשר מעוניינים להניח מצרכי מזון במקרר, מותר להניח כלי שיש בו תבשיל בשר, על יד כלי שיש בו חלב, ובתנאי שיהיו מכוסים, ויש הממליצים אף לייחד מגירה נפרדת או מדף נפרד במקרר ובמקפיא למוצרי הבשר או החלב ובכך להבטיח שלא יתערבבו.

כן, וגם אחרי ראש חודש, ולכתחילה יש להשלים בשבתות.

כיוון שהתשלום הוא גם על ההכנה של הקריאה לפני השבת, ניתן לקבל.

לא ראוי כלל וכלל לטייל בשבת. אלא אם כן מדברים בלימוד בעת הטיול שאז ניתן לטייל חצי שעה או שעה, ובלבד שלא יהיה במקום בו יש חשש לתקלה בענייני צניעות וכדומה.

מי ששכח ואכל קודם קידוש עליו לעצור ולקדש, גם לאחר חלוף שעות מכניסת השבת, ניתן להשלים את הקידוש כל עוד ולא יצאה השבת, ועליו לעשות קידוש מיד שנזכר, ואף שמקדש שלא בזמן כניסת השבת אסור לו לטעום כלום ואפילו מים עד שיקדש וכשמשלים הקידוש ביום ישמיט את פסוקי "ויכולו".

נחשבת סעודת מצווה, יש עניין ליטול ידיים, ולפחות לאכול דברים אחרים.

כל עוד לא סיימת להדליק את הנרות אפשר להדליק גפרור נוסף, הבעיה היא רק לאחר שגמרת את כולם ונכבה נר מהרוח וכדומה, שבמקרה כזה כבר אסור להדליק גפרור נוסף.

אם הבעל חוב לא תובע כלום ולאחר שפנה מיוזמתו לבעל חובו ושטח בפניו את ספקו והבעל חוב משיבו שאינו זוכר אם אכן חייב לו, מן הדין פטור מלשלם, אבל אם רוצה לצאת ידי שמיים, חייב לשלם. ואם גם החייב מסופק בעצם החוב ואינו זוכר אם חייב כלל, כיון שבעל החוב לא תובעו, פטור מלשלם גם בדיני שמיים.