אם אתה מסוגל לכך - צריך לעלות.

בזמן שנזכר - ימשמש בתפילין ויברך.

נאמר "אמור ואמרת", ופרשו חכמים להזהיר גדולים על הקטנים. מצוות חינוך חלה בשלבים, אולם כבר מהלידה מצווה האב שלא לתת לבנו איסור, וגם מאכלים שאסורים מדרבנן, אסור לגדול להאכיל את הקטן. לכן כבר מעת הלידה אסור לתת לקטן בפיו בשר וחלב יחד. אולם לגבי ההמתנה בין בשר לחלב, מעיקר הדין אין חיוב להקפיד על כך לפני שהילד מגיע לכלל הבנה, אלא שראוי לחנכו בהדרגה. יש שכתבו להמתין כפי זמן המרווח הרגיל שלו בין הסעודות. כמובן שאם התינוק אכל בשר וצריך לאכול את ארוחתו החלבית מטעמי בריאות או כשאין דרך אחרת להרגיעו, יש לתת לו כשפיו נקי מבשר ללא המתנה כלל. מיד כשמתאפשר הדבר מצד הילד ראוי לחנכו להמתין 6 שעות.

תטעם מעט מהמאכל החלבי בלשון ותירק אותו מיד.

מנהג קדום בתפוצות בישראל, שהכותב לחבירו אגרת בימי ספירת העומר, מציין הוא את היום שעומדים בו בספירת העומר, בכדי לזכור ולהזכיר את המצוה ולא להסיח הדעת ממנה. בהרבה מתשובות האחרונים הקדמונים שכתבו דבריהם בימי ספירת העומר - במקום התאריך של אותו היום, או כתוספת לתאריך, כתבו את מספר הספירה של אותו היום כגון 'כך וכך למספר בני ישראל', או 'כך וכך למ"טמונים' או 'למטמונים', (דהיינו ל-מט' יום שאנו מונים). ובכן, מכתב זה הוא מענה על מכתב מיום י"ב באייר (שהוא כ"ז לעומר) והרבי ציין יום זה כיום ה– כ"ז למסב"י – למספר בני ישראל.

חשוב מאוד לקרות קריאת שמע סמוך לשינה ממש.

אמנם יש שפסקו כך, אך לפועל אין מנהגנו לברך.

החל מיום ששי, ד' סיון בבוקר.

אף שמצד הדין מותר לאבי הבן להסתפר גם בספירת העומר, מכל מקום על פי האריז"ל יש להימנע גם מזה, ולטעמו אין זה משום אבילות אלא על פי קבלה כיון שאלו הם ימי דין.

אף שבספירת העומר נהוג שאין מברכים שהחיינו מלבד בשבת, כשחל פדיון הבן בימי ספירת העומר יברך שהחיינו ולא יפסיד את המצווה.