מברך בפעם השניה בלא שם ומלכות.

לא, רק ממידה 5 ומעלה.

עד עלות השחר.

בכלל חנוכת בית איננה חובה, אך זה מנהג קדום להתחיל את המגורים בבית עם ענייני קדושה, ומשום כך כדאי גם בדירה שכורה לערוך התוועדות של חנוכת הבית.

אפשר להשתמש בעיסה.

אסור לו להמשיך וצריך לשתוק ולכוון.

גם הוא צריך להכניס את הציציות בפנים.

כן.

א. תחנון: אין אומרים תחנון עד יום י"ב סיוון. בקריאת שמע שעל המיטה של ליל י"ג סיון אומרים תחנון. ב. החלטות טובות: כל ימי התשלומין מסוגלים ביותר לקבל החלטות טובות ולקיימן בפועל בכל הקשור ללימוד התורה, החלבשמירת השיעורים הקבועים של חת"ת ורמב"ם וגם בשמירת השיעורים של כאו"א לפי עניינו. ג. כינוס תורה: הוראת כ"ק אד"ש: נוהגים לערוך "כינוסי תורה" לאחרי ובסמיכות לכל אחד משלשת הרגלים. ובמיוחד חג השבועות, שלהיותו "זמן מתן תורתנו" הרי זה הזמן הכי מתאים לעריכת "כינוסי תורה.

כן מתענה, מלבד באיסרו חג שבו אסור להתענות.

מותר.

אין צריך להמתין מפני טורח הציבור, ואף לרב באופן עקרוני לא היה צריך להמתין, אלא מחמת שהרב מתפלל בקצב ממוצע כך שכל הקהל נהנה מן ההמתנה ממתינים לו.

אכן, חול ים כשר לכיסוי הדם.

א. היום שלמחרת חג השבועות נקרא יום טבוח, דהיינו שבו מקריבים 'עולות ראיה'. מטעם זה, אסור להתענות באסרו חג שבועות מעיקר הדין (ולא רק משום מנהג כבשאר אסרו חג), ואפילו לחתן ביום חופתו אסור להתענות. ב. כל המרבה קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג ועושהו טפל לחג, מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. ג. באסרו חג צריך להוסיף בנתינת צדקה.

לשון שו"ע אדמוה"ז: "ואם מת מי שפשע כנגדו מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר בפניהם חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שפשעתי כנגדו וצריך שילך לשם יחף ואם הוא חוץ לשלש פרסאות מן קברו אינו צריך לילך בעצמו לשם אלא ישלח שלוחו שיבקש ממנו מחילה בעבור השולחו בפני עשרה בני אדם.. ואם חרפו לאחר מיתה אינו צריך לילך על קברו אלא מבקש ממנו מחילה במקום שביישו"

לא מברכים המוציא, כי הלחם בזה הוא לא נועד לתת טעם, אלא לדבק את חלקי הפלאפל.

אפשר לעשות מנין נוסף רק במידה וישנם לפחות שישה אנשים למעלה מגיל מצוות שלא שמעו קריאת התורה, ועוד ארבעה אנשים שנוכחים במקום ועונים על הברכות. וצריכים להיות נוכחים במקום עד אחר סיום ברכות ההפטרה.

הוראת רבותינו נשיאנו היא, אשר לא כדאי להתפלל תפילת שחרית לאחר לילה שלם ללא שינה. אלא יש ללכת לישון מעט ואחר כך להתפלל, כדי להוסיף בצלילות הדעת בזמן התפילה. כמובן, אשר יש להקפיד להתפלל בזמן – לפני חצות היום, ולא לאחר את זמן התפילה עקב השינה.

בברכה רק מסתכלים על הנרות שהדליקו לכבוד החג, אך לא מקרבים אותם אחד לשני ולא מביטים בציפורניים כמו כל מוצאי שבת.

כשחל יום טוב במוצאי שבת סדר ברכות הקידוש – הינו לפי הסימן יקנה"ז, דהיינו: יין (ברכת "בורא פרי הגפן"), קידוש (ברכת "אשר בחר בנו וכו'"), נר (ברכת "בורא מאורי האש"), הבדלה ("המבדיל בין קודש לחול וכו'" וחותם "בין קודש לקודש)", זמן ("שהחיינו"), ואין מברכים על הבשמים.

מותר, רק בערב פסח אין להסתפר אחר חצות על ידי יהודי.

גם ביום טוב צריכים להניח את הגפרור שיכבה לבד כמו בשבת.

בדרך כלל, ברכתו היא המוציא (אלא אם כן יש בבצק יותר שמן ממים, או שמטוגן בשמן עמוק).

אכן כך נוהגים.

גם בסעודת הלילה יש להקפיד לאכול בשר כבכל יו"ט, דחיוב השמחה [מדאורייתא] הוא הן ביום והן בלילה.

יש להשתדל להביא את כל ילדי ישראל כולל ילדים הכי קטנים שזה עתה נולדו, עד תינוקות שבעריסה, לבית הכנסת לשמיעת עשרת הדיברות.

כמו בשבת, היינו שאם הכתב כבר מחוק מחמת הקצפת מותר ואם לא אסור.

המנהג הינו מנהג קדום המופיע בפוסקים ובשיחות הרבי מלך המשיח, מנהג ישראל תורה הוא, אך אפשר לאכול אכילה מועטה מאד.

מצוה על האדם להסתפר בערב יום טוב שלא יכנס לרגל שהוא מנוול, בפרט בערב חג שבועות אחרי שלא הסתפרו כל ימי הספירה.

אף שבשולחן ערוך אדמו"ר הזקן מובא מנהג זה, והובא גם בלוח כולל חב"ד, ב770 וכן בקהילות רבות של אנ"ש לא נהגו לשטוח עשבים בבית הכנסת.

יש ליזהר מלעשות בדיקת או תרומת דם בערב שבועות כשאין בהם צורך מיידי, וכשחל שבועות ביום ראשון אסורים בדברים אלה בערב שבת.

מראש חודש סיון עד י"ב בו ועד בכלל, אין אומרים תחנון.

אם אכלת כזית אחרי צאת הכוכבים, צריך לומר יעלה ויבא בברכת המזון.

מן הדין מותר ללמוד לימוד ללא פילפולים, כגון הלכות פסוקות.

אם לא ניכרת צורתם מברכים שהכל. אם ניכרת צורתם מברכים העץ או האדמה לפי הרוב.

בכלל ידועה דעתו של כ"ק אד"ש בנוגע לסגולות וז"ל "במענה על מכ' מכ"ג כסלו, בו כותב, אשר ראה ס' סגולות פלוני ובו כותב ע"ד חכמת היד כו' - הנה כלך מדרך זו, ואם רצונו דוקא בס' סגולות, הרי ישנה סגולה בדוקה ומנוסה, והיא תורתנו הק', וישנה ג"כ חכ' בדוקה ומנוסה, והיא חכ' ית', אשר יכולים להתאחד עמה ע"י לימוד התורה, וביחוד נפלא וכמבואר בתניא פ"ה, עיי"ש. וכבר נאמר תמים תהי' עם ה' אלוקיך, ויש אומרים (רמב"ן) שהוא ג"כ ממספר תרי"ג מצות התורה." ואף שכאן אין זה סגולה אלא תפילה אך גם בזה יש מקום לזהירות והמנעות כלשון כ"ק אד"ש: "במענה על מכתבו משילהי אלול, בו שואל מדוע נמנעים אנ"ש שי' מלומר בכל יום הי"ג עיקרים, וגם לא הוזכר אודותם בסידורו של רבנו הזקן. א) והנה שאלה הראשונה מתורצת בשאלתו השני', שכיון שלא הוזכר בסידורו של רבינו הזקן, לכן אין אומרים העיקרים. ב) הטעם שלא הביא זה רבינו בסידורו, לא קבלתי בזה דבר מפורש, ואפ"ל, רק בדרך השערה, כמה טעמים על אי האמירה בתפלה, והם: א) התפלה ענינה - וכמבואר בש"ס - סידור שבחיו של מקום ובקשת צרכיו של אדם, ואמירת אני מאמין, אינו משני סוגים הנ"ל. ב) בכלל בעניני תפלה, הנה כל הוספה על מה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה ומובא בראשונים, צריכה להביא ראי' לקבלתה, במילות אחרות כל המתקן תפילה בנוסח ואמירה לרבים, עליו להביא  ראיה ברורה ויסוד לזה, ולא על הנמנע מלקבל ההוספה, והרי ידוע עד כמה הקפידו על כל התיבות ואותיות שבנוסח התפלה וכמה רמזים בזה, ואף שאפי' האומרים הי"ג עיקרים אומרים זה לאחר התפלה גם זה צריך ראי' וכבר ידוע הראי' בזה מרבינו האריז"ל הובא בע"ח שער א' בתחלתו וז"ל: לא הי' חפץ בשום פזמון או פיוט מאלו שחברו האחרונים, רק מאלו שחיברו הראשונים כו' שניתקנו ע"ד האמת. אך אלו האחרונים שלא ידעו דרך קבלה אינם יודעים מה שהם אומרים וטועים בסדר דיבורם בלא ידיעה כלל וכו', אשר לכן כנ"ל יש להזהר בהוספה, ומקרא מלא דיבר הכתוב (קהלת ה, א) כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים, ועיין שם בפירוש האבן עזרא. ואם רוצה האדם להרבות בתפלות ותחנונים הרי יוכל להרבות באמירת תהלים וכו' דנעים זמירות ישראל. ג) והנה כל הנ"ל - לבד סעיף א' - בהנוגע להוספה בתפלה בכלל, ובהנוגע להי"ג עיקרים בפרט, הנה לא הובאו בסידור האריז"ל - ובכמה סידורי תפלה מהראשונים, וצריך עיון למצוא הראשון אשר יסד לאמרו בכ"י, ועוד זאת, אשר ידוע שכמה גדולי ישראל, שלא היתה דעתם נוחה לקבוע אשר חלק מהמצות נקראים עיקרים משא"כ השאר, וגם במנין העיקרים, לא הכל מסכימים עם דעת רמב"ם שהם י"ג במספר והדברים ידועים. ד) והנה לא נעלם ממני המובא בס' משמרת שלום בשם הרה"צ הר"פ מקוריץ, אשר סגולה לפרנסה לאמר בכל יום פרשת המן וי"ג עיקרים בהשכמה. ופשוט שעניני סגולה הנאמרים במקום פלוני וזמן פלוני, אינם ענין לנוסח תפלה של כלל ישראל וגם לא תמיד הוראה זו ענינה בכל המקומות ובכל הזמנים".

אנו נוהגים לומר את כל ברכות השחר אף אם לא התחייב בהם, כיון שהם נתקנו על סדר בריאתו של עולם.

אף שבשבת אין לרוץ סתם, מכל מקום לבית הכנסת גם בשבת מצווה לרוץ.

אין בעיה להכין חלה או עוגה שכולה בצורה מסוימת (מלבד צורת אותיות) לשבת או לחג, הבעיה היא לאכול עוגה שכתובים עליה אותיות או ציורים, או עוגה שעשויה בצורת אותיות אך עוגה שהיא עצמה עשויה מציור מותר לאוכלה (וכן המנהג פשוט בכמה קהילות שמכינים חלה בצורת מפתח או דג).

גם בחג השבועות ביום יש צורך בסעודה בשרית, וזה חלק משמחת החג.

הרב חיים נאה בספרו קצות השלחן כותב לגבי קיפול זקן בשבת: ”פשוט דאם רואין בחול ששערות נתלשין על ידי הקיפול, אסור לקפל בשבת דהוי פסיק רישיה“ מכאן רואים שצריך כל אדם להזהר מאד כשמתעסק בזקן ושאר מקומות השיער, שיעשה זאת בנחת ובעדינות שלא יהיה פסיק רישיה שיתלשו שערות. ומי שיודע כי טבע שערותיו שנתלשים אף כשנוגע בהם בנחת, אין לו לנגוע כלל בשערותיו, והעידו על האריז"ל שפעם אחת שכח והניח ידו על זקנו ביום השבת ולא הוציאה עד שחשכה שמא יתלוש איזה שיער ביציאת היד מעל זקנו.

אסור לאכול אפילו מאכלים כשרים למהדרין ואפילו עם משגיח צמוד בחתונה של גויים, כנפסק בשולחן ערוך. וגם להיות שם בלי לאכול בטח כרוך בבעיות חמורות של צניעות, שמיעת מוזיקה אסורה, ריקודים מעורבים, וכדומה ולכן אין לשהות שם כלל אלא לבוא לאחל מזל טוב ולצאת מיד.

בשולחן ערוך מובא לא לעשות הגרלות בשבת ויום טוב. יש מתירין לעשות הגרלה בעל פה (ללא פתקים) לצורך מצוה. על כן אם מאד נחוץ עבור עשרת הדברות, אפשר להקל לעשות הגרלה בעל פה ללא פתקים.

החל מיום ששי, ד' סיון בבוקר.

נכון שלא.

מספיק שישה כפי שכותב אדמו"ר הזקן: "כל שנשאר הרוב שעונין אמן אין עניית המיעוט מעכבת".

הנסיעה היא לפני הבר מצוה, לכן הוא פטור מברכת הגומל.

ברכתו מזונות אף לבעל נפש.

אם זה מקום שהמזוזה לא תשמר בחוץ מותר.

אם השלישי אכל כזית 'שהכל' יחד עם שניים שאכלו לחם, הוא מצטרף בתנאי שעדיין לא בירך ברכה אחרונה על אכילתו.