אין חובה לאכול פת בחול המועד, אך לכתחילה יש מצווה בכך.

השוכח לומר יעלה ויבא בברכת המזון של חול המועד, לא חוזר.

אתרוג ששהה במים או כל משקה יותר מעשרים וארבע שעות - פסול לברכה.

אם נפל כל הפיטם לגמרי האתרוג פסול מדין הדר ובמילא פסול כל שבעה, ומה שכתוב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן להקל בשעת הדחק, זה מדובר (כפי המבואר שם) במקרה ולא ניתן להשיג אתרוג אחר, אך ב״ה בימינו יש מאות אתרוגים שניתן להשיג לקנות או להשאיל מאנשים אחרים בקהילה ולכן אין להשתמש בהיתר זה כלל וכלל.

ביום ראשון של החג אי אפשר לברך על אתרוג כזה, אך ניתן לברך בשאר הימים עליו.

מספיק לקנות לפני חג הסוכות, אך מי שלא קנה לפני החג עליו לקנות.

צריך לשתות פעם ביום. היום מתחיל מהלילה עד השקיעה ולכן יוצאים ידי חובה בשתיה בלילה.

יש עניין דווקא ברחוב, כמובן שיש להקפיד על כללי הצניעות.

אף שאיגוד ד' המינים יחד אינו ממש חובה אלא הוא הידור מצווה, וממילא מן הדין אף ילד יכול לאגוד, מכל מקום טוב שלא לתת לילד לאגוד.

מן הדין כשהעלים כפופים רק בקצה, הלולב כשר, אך מנהג חב"ד לקחת לולב שאין עליו כפופים.

אין מברכים על עשיית הסוכה. אך מן הדין היה ראוי לברך 'שהחיינו' על עשייתה, אלא שברכת שהחיינו שאומרים בקידוש בליל יום טוב, פוטרים גם את עשיית הסוכה.

דפנות אין בעיה. את הסכך צריך לכתחילה שישים גבר מעל בר מצווה.

עדיף להימנע מזה. אם אין ברירה אפשר לסמוך על הסוברים שהעירייה מסכימה להעמדת סוכות ברחוב, ואין צריך רשות מפורשת אלא די בכך שאינם מוחים ונותנים דוחו"ת. אך זה בתנאי שלא יפריע לעוברים ושבים, מי שבנה את סוכתו ברחוב בצורה שמפריעה לרבים, לא יכול לברך שם את ברכת 'לישב בסוכה' מאחר ואין לו רשות לבנות את סוכתו שם זה נחשב גזל, ומצווה הבאה בעבירה.

אף שמעיקר הדין יכול לאכול בסוכתו של חברו. הרי מכיוון ש"תשבו כעין תדורו", טוב להשתדל שתהיה לכל משפחה סוכה פרטית לעצמה, ע"ד ביתה הפרטי, ובפרט שעשיית הסוכה הינה מצווה – ומצווה בו יותר מבשלוחו.

* טבילה במקווה. * שחרית - לא אומרים מזמור לתודה ולא אומרים תחנון ולא "אבינו מלכנו". * לעקאַח - אחרי שחרית (מבקשים ולא לוקחים). * לא אוכלים ביום זה: שום, ביצים ושומשום. מאכלי חלב אפשר בסעודת הבוקר. * סעודת שחרית - מצווה לאכול דגים וטובלים את פרוסת המוציא בדבש. * ל"ט מלקות לפני הטבילה במקווה, פנים לצפון מתחילים מכתף ימין לשמאל ולאמצע, אומרים "והוא רחום..." ג"פ. * מקווה - נוהגים לטבול ג' טבילות. * לובשים בגדי חג לפני מנחה. * חלוקת צדקה - לפני מנחה ובפרט במטבעות שמקשקשים. * מנחה - אומרים "על חטא" אחרי ה"יהיו לרצון" הראשון. לא אומרים תחנון ולא "אבינו מלכנו". * סעודה מפסקת - אוכלים קרעפלאך עם בשר, טובלים פרוסת המוציא בדבש, ממעטים מאוד במלח בסעודה זו. * טבילה במקווה (לסיים לטבול לפני שקיעה). * פריסת מפה על השולחן כבשבת ויום טוב. * לבישת קיטל (לא לנשואים בשנה הראשונה). * לבישת טלית - לברך לפני שקיעה (ואם עבר השקיעה לא יברך עליה). * ברכת הבנים והבנות - לפני ההליכה ל"כל נדרי" כשמלובש בקיטל ומעוטף בטלית מברכים ברכת כהנים עד "ואני אברכם". * הדלקת נר נשמה - למי שאחד מהוריו נפטרו מדליקים בבית (ואפילו הוריו בחיים מדליק נר נשמה כדי לעשות איתו הבדלה במוצאי יו"כ בצירוף עוד נר שמדליק מהנר נשמה). * הדלקת נר חיים - לוקחים לבית כנסת ונותנים לגבאי שידליק. * אמירת וידוי ביחיד - לפני בין השמשות. * אמירת תהילים - פרקים קט"ו עד קכ"ג לפני "כל נדרי".

אף שבמנחה של ח' תשרי אומרים תחנון, בקריאת שמע שעל המטה בליל ערב יום כיפור לא אומרים וידוי.

בערב יום הכיפורים, מצינו שיש עניין לאכול מרק ג' פעמים. כ"ק אדמו"ר הריי"ץ לא היה לו פנאי בערב יום הכיפורים לאכול ג' פעמים מרק - ולכן היה אוכל כף אחת, והיו מוסיפים בצלחתו עוד מעט מרק, והיה נחשב לו לצלחת שניה, ואז היה אוכל עוד כף ושוב היו מוסיפים בצלחתו, והיה נחשב לו לצלחת שלישית.

אם השחיטה לא הייתה כראוי והעוף נעשה נבילה - צריך להביא 'כפרה' אחרת. אך אם השחיטה הייתה כדין, אפילו נמצא העוף טריפה - מועיל לכפרה.

מחנכים את הקטנים מגיל 10-9 להתחיל להתענות ל'שעות', אך לא בגיל קטן מזה. אין מדקדקים שבנים בגיל שתים עשרה ובנות בגיל אחת עשרה יתענו כל היום. יש שנהגו להורות לילדיהם קטנים, להתענות בליל יו"כ, ואף מונעים מהם לאכול כשזקוקים לכך – אך טעות היא בידם, ואין לענות ילדים מתחת לגיל 9, ואם הם רוצים לאכול יש לאפשר להם.

יולדת בתוך שלושים יום ללידתה וכן חולה – מותרים לנעול נעלי עור, אם יש להם צורך בכך.

בודאי, ז"ל השו"ע "צריך לבדוק הסימנים והסכין קודם הכיסוי כדי שלא יבוא לידי ברכה לבטלה" ועיי"ש בפרי תואר על השו"ע ושאר הפוסקים שיש לכסות בלי ברכה אם אי אפשר לבדוק. ולכן בכפרות אין לדרוש מהשוחט לבדוק כל פעם אלא פשוט לכסות בלי ברכה.

מי שאינו יכול לעשות כפרות באמצעות תרנגול, יכול לשלוח שליח שישחט עבורו. ועדיף לעשות כן, יותר מאשר לעשות כפרות על כסף. מאחר ועיקר עניין ה'כפרות' הוא בשחיטה של תרנגול עבור כל בני הבית.

נאמר "חג הסכות תעשה לך" – ופרשו חכמים - שתהא הסוכה שלך, וסוכה הגזולה פסולה. לגבי מקום הקמת הסוכה נחלקו התנאים האם גם בו שייך דין גזל, לגבי הקמת סוכה ברשות הרבים האם יש בה משום גזל הרבים, דעת חכמים היא להקל, כיוון שגם לבעל הסוכה יש חלק ברשות הרבים ויכול להקים שם את סוכתו. אולם פוסק אדמוה"ז שלכתחילה אין להקים סוכה ברשות הרבים גם כשרוב התושבים יהודיים, משום שהגויים אינם מוחלים על חלקם ברשות הרבים, ובדיעבד סוכה זו כשרה אך אין לברך עליה. ולמעשה סוכה שהוקמה במקום המאושר ע"י העירייה ואינו מפריע לרבים, יש שלמדו זכות ודייקו מדברי אדמוה"ז שניתן אף לברך עליה.

כאשר מגיע החזן ל'וכתוב לחיים טובים', ול'ובספר חיים' – אומרים זאת הקהל תחילה, ולאחריהם החזן. 'זכרנו' ו'מי כמוך' אין הציבור אומרים בחזרת הש"ץ, אלא החזן בלבד.

בימות החול טובלים במלח.

אין בכך כל בעיה. אך כיון שהמנהג הוא להתעסק במוצאי יום כיפור בבניית הסוכה, כדאי להשאיר חלק מן הסוכה הסכך וכדומה למוצאי יום כיפור.

יש עניין לעשות לפני השקיעה, מומלץ לעשות דווקא ביום ח' תשרי.

לא חוזרים, משלימים אחרי התפלה.

בעשרת ימי תשובה מותר לומר תהילים בלילה.

מותר, ואם הן גדולות מצוה לגזור אותן לכבוד החג.

אכתוב כאן את עיקרי העניינים, ליתר הרחבה ראה בספר הלכה למעשה תשרי (מהדורת תש"פ, סוף פ"ז): א. זמן מצות שופר: מצות תקיעת שופר הינה בכל היום עד צאת הכוכבים. אמנם משעת השקיעה ואילך שהוא ספק לילה, יתקע בלא ברכה. ב. הברכה: כאשר התוקע כבר יצא ידי חובתו, לכתחילה יברך האדם היוצא בתקיעה זו ידי חובתו. באם ישנם כמה אנשים – אחד יברך בקול ויוציא את כולם ידי חובה. במקרה שאין השומע יודע לברך – יאמר אתו את הברכה מילה במילה. אך באם אין השומע יכול לומר את הברכה בעצמו ואינו מצליח לחזור על הברכה כראוי אחרי התוקע, יכול התוקע לברך, גם אם התוקע יצא כבר ידי חובתו. והשומע יענה 'אמן'. ג. נשים: נשים יכולות לברך כאשר הן שומעות תקיעת שופר. אך התוקע אינו יכול לברך עבורן באם יצא כבר ידי חובתו – אלא הן יברכו לעצמן. באם אינן מעוניינות לברך, יתקע עבורן ללא ברכה. ד. מספר התקיעות והלכותיהן: חיוב השמיעה הוא 30 קולות (תשר"ת שלוש פעמים, תש"ת שלוש פעמים ותר"ת שלוש פעמים). בתקיעת 'תשר"ת', צריך שהשברים והתרועה יהיו בנשימה אחת, כמו ב'תקיעות מיושב'. בעת 'מבצע שופר' יש לשים לב, אשר גם כאשר השומעים ממהרים – התקיעות נעשות כהלכה. ובעיקר יש להשגיח, אשר: א) אורך התקיעות הוא כפי ההלכה. ב) יש הפסק של נשימה בין כל תקיעה ותקיעה. כשאי אפשר כלל לתקוע 30 קולות, יתקע 10 קולות (תשר"ת תש"ת תר"ת) ללא ברכה.

אסור. עירוב התבשלין מתיר לבשל רק ביום שישי בלבד.

כך מכינים עירוב תבשילין נוטל פת שלמה בשיעור 'כביצה' (54 סמ"ק = 22 גרם בערך), עם תבשיל חשוב כגון בשר או דג בשיעור 'כזית' (בנפח (ומשקל) 27 סמ"ק), ויתן ביד אחר (לכתחילה נותנים למישהו שאינו מבני הבית) כדי לזכות (ז' בפתח) על-ידו לכל הקהל, ואומר: "אני מזכה לכל מי שרוצה לזכות (ל' בחיריק) ולסמוך על עירוב זה". הזוכה מגביה את העירוב טפח מן המקום שהיה מונח עליו, אפילו אם הניחו על ידו המוגבהת באוויר, וחוזר ונטל את העירוב מיד הזוכה, ומברך: אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות (ו' בפתח) עירוב ואומר: "בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין חמין ולהדליק נר ולתקן ועשות כל צרכינו מיום-טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת". את הלחם והתבשיל יש לשמור לפחות עד שמסיימים את כל ההכנות לשבת שנעשות בחג, באופן שיהיה ראוי לאכילה בשבת. את המאכל האפוי שבעירוב תבשילין (שמורכב מדבר אפוי ותבשיל חשוב), ראוי לצרף כלחם משנה בסעודת ליל שבת ויום שבת, ולאכול אותו בסעודה שלישית. *צריך להקפיד לסיים את מלאכת בישול המאכלים עבור שבת זמן מה לפני שקיעת החמה, כדי שכעקרון מה שמכינים ביום טוב יוכל להיאכל גם ביום טוב על ידי אורחים שאולי יבואו. *מי שמתארח סומך על עירוב המארח * גם מי שאינו מתכנן לבשל בחג בשביל שבת בכל זאת צריך לעשות עירוב על מנת שיוכל להדליק נרות שבת. *מי ששכח לעשות עירוב עליו לשאול רב אם יכול לסמוך על עירוב שעשה מישהו אחר

אין להכין ולבשל ביום הראשון של ראש השנה לצורך היום השני.

בספר להורות נתן הביא מהלקט יושר שכתב: "דבש דבורים הוא מן המובחר [לאכול בר"ה], כי הדבורים דמי למשפט, כי עושים נקמה לפעמים כמו שמוכח מן הפסוקים, ומה שיוצא מהן הוא מתוק, וסימן לדבר שאנו יוצאין ממדת הדין למדת הרחמים". והוסיף בעל להורות נתן עוד הסבר למה דבש דבורים הוא מן המובחר: "עפ"י מה שכתבנו טעם לטבילת תפוח בדבש עפ"י דברי רבינו יונה (ברכות מג, א) דטבע הדבש שמהפך כל מה שנפל לתוכו לדבש, וזה רומז על תשובה מאהבה שעל ידה זדונות נעשין כזכיות, ונראה דזהו רק בדבש דבורים ולרמז זה יש לאכול דבש דבורים דוקא".

הסדר הנכון הוא שבליל א' של ראש השנה לאחר ברכת המוציא אוכלים תפוח בדבש, לפני אכילת התפוח יש לאכול כזית מפרוסת המוציא, כדי שיהיה קידוש במקום סעודה. כשמברך בורא פרי העץ על התפוח יהיה הרימון לפניו ויכוון לפוטרו בברכת בורא פרי העץ, ויאכל מהרימון. ראוי לאכול מהרימון שיעור שלם, דהיינו כזית.

למדו חכמים, שישנה משמעות בעלת השלכות מרחיקי לכת לדברים הנעשים בפתיחת השנה החדשה. משום כך, מובא בגמרא שיש דברים שכדאי לאכלם בראש-השנה לסימן טוב. מנגד, יש דברים שטוב להימנע מאכילתם בראש-השנה. בין הדברים שכתבו הפוסקים שראוי להימנע מהם היא, אכילת אגוזים ולוזים. ונמקו זאת בשני טעמים: ראשית, מפני שאגוז שווה בערכו המספרי ל"חטא". שנית, מפני שטבעם של האגוזים, להרבות רוק וליחה המפריעה בתפילה ובתקיעות. ועל-פי-זה, יש שנהגו להימנע אף מאכילת פיסטוקים, שקדים, ובוטנים, אך גרעיני חומוס "ארבעס" אוכלים. ויש מן הפוסקים שכתבו שהאמור הוא באכילת האגוז לבד, אולם ניתן לערב אגוזים בעוגה או בתבשיל כשאין טעמם ניכר כל-כך, אך גם בזה יש רבים שהורו להחמיר.

כן, כי הטלית היא חלק מעניין הסליחות.

בשבת לפני ראש השנה אומרים אב הרחמים בתפילה.

כן, יש עניין מיוחד שהש"ץ בסליחות יהיה עם טלית.

אפשר לישון ולקום לסליחות, את הסליחות אומרים אחרי חצות. לפני ההליכה לישון יאמר קריאת שמע שעל המיטה. כאשר קם משנתו יטול ידיו ויברך 'על נטילת ידים', ויאמר אחר חצות הלילה ברכות השחר וברכות התורה. וכשיאיר היום – טוב שיטול ידיו שוב בלא ברכה. אם הולך לישון פעם נוספת לאחר אמירת הסליחות, יאמר ברכת 'המפיל' ללא שם ומלכות בפתיחה ובחתימה. וכשקם משנתו, יטול ידיו ולא יברך שוב.

סליחות ראשונות במוצאי שבת לאחר חצות הלילה. מיום שני ואילך החל מאשמורת הבוקר, לפני שחרית.

אין עניין שלא לאכול רימון עד ראש השנה, אכילת הרימון בראש השנה היא בלילה הראשון לסימן טוב ולא בשביל ברכת שהחיינו של הקידוש שלזה אוכלים פרי חדש בלילה השני.

לא רק שמותר אלא חייבים ללכת למקום מוגן, אם אין צורך חיוני לדבר אין להפסיק בדיבור אלא ללכת בזריזות ולהמשיך את התפילה במרחב המוגן. במידה ויש ילדים שצריך לומר להם ללכת למרחב מוגן, מותר גם להפסיק בדיבור לצורך זה.

אכן, שבת לפני ראש השנה היא שבת מברכים חודש תשרי ואומרים את כל התהילים בהשכמה, אלא שאין מברכים את החודש כדי לבלבל את השטן והקב"ה עצמו מברכו.

כדי לבטל מהמקום את טומאת השירותים יש לסייד את החדר ולהחליף את הריצוף, ואז לקבוע מזוזה לחדר זה.

הכלל שכותב אדמו"ר הזקן בהלכות צניעות הוא שכל חלק בגוף שדרכו להיות מכוסה תמיד גם בקיץ אין לגלותו אפילו בלילה ובחדרי חדרים. בנוסף, הרבי שלל מאוד את ההנהגה ללבוש מכנסיים קצרים וכל שכן לחשוף את פלג הגוף העליון. לכן יש לעשות מאמץ להמנע מהנהגה כזאת.

כשמופיעה המילה עדתיך קוראים את ה-ד' בחולם, אך בפסוקים המתחילים באותיות ב' ד' ה' מ' נ' פ' צ' ר' כתוב עדותיך ואז ה-ד' צריכה להיאמר בשבא וה-ו' בחולם. השל"ה הקדוש נתן לאותיות אלו סימן: דמ"ה ב"ן פר"ץ. יש פסוק אחד יוצא דופן "צוית צדק עדתיך" שמתחיל ב-צ' ונקרא עדתיך ד' בחולם.

חז"ל למדו כי ארבעים הימים, מראש-חודש אלול ועד יום-הכיפורים, הם ימי רצון. בין מנהגי ימים אלו שמנו הפוסקים, הוא מנהג אמירת מזמור "לדוד ה' אורי" בסיום תפלות שחרית ומנחה, עד מנחה של הושענא רבה שמרומזים בו מועדי תשרי. ויש המנמקים את התחלת המזמור כבר מתחילת חודש אלול, משום שבמזמור זה ישנם י"ג שמות ה', המרמזים על י"ג מידות הרחמים שמאירים החל מר"ח אלול. וכמה שיטות נאמרו אודות זמן אמירתו, ומנהגנו לאמרו בשחרית לפני אמירת "קווה" ובמנחה לפני "עלינו לשבח". אלא שכותב הרבי, שהמתפלל במקום שאומרים "לדוד ה'" לאחר "עלינו", יאמר "עלינו" עם הציבור ואחר כך יאמר "לדוד ה'".

יש לומר לכתחילה באשמורת הבוקר. אם לא הספיק אפשר להשלים גם במשך היום.