אמרו חכמים "כל הכובש שכר שכיר עובר בה' ..ועשה". כלומר, חייב אדם לשלם את התשלום אותו הוא חייב לפועל, באותו יום בו סיים לתת את שירותיו, והזהירו חכמים כי המאחר שכר הפועל עובר על 5 לאוין: 'בל תעשוק', 'בל תגזול', 'בל תעשוק שכיר', 'בל תלין', 'לא תבוא עליו השמש'; ומבטל מצוות עשה של 'ביומו תתן שכרו'. זמן התשלום נקבע על פי סיום עבודתו - אם סיים את עבודתו ביום חייב לשלם ביום, ואם סיים בלילה חייב לשלם את שכרו במהלך הלילה, יצוין כי חובת התשלום חלה במידה והפועל הודיע שסיים את עבודתו. וכן קבעו חז"ל שחיוב זה הוא רק כאשר הפועל תובע את תשלום שכרו בזמן, אולם כשהפועל אינו מקפיד, ומוכן לקבל את שכרו מאוחר יותר, אינו חייב לשלם מיד, אלא על פי הסיכום ביניהם. וכתבו הפוסקים שכשהפועל אינו תובע את שכרו מחמת בושה ולא מפני שמחל, עדיין תחול מצוות התורה גם כשאינו תובע. ויש להיזהר בכך. לדוגמא, כאשר מביאים לבית צעירה כשמרטף (בייביסיטר) ייתכן ואי תביעתה הוא מחמת מבוכה ולכן ישנו חיוב להביא לה את שכרה בזמן, אלא אם כן יודעת מראש שההורים ישובו מאוחר ומתכננת לקחת מהם את שכרה למחרת.