1. אין נוטלים ציפורניים למעט כשראש חודש חל בערב שבת, אך אם הציפורניים מהוות חציצה לנטילת ידיים מותר ליטלם. 2. לא מסתפרים בראש חודש ואפילו כשחל בערב שבת, ילד שמלאו לו שלוש שנים בראש חודש יש לערוך את התספורת מיד אחרי ראש חודש. 3. אין אומרים תחנון בראש חודש ובמנחה שלפניו, אך בקריאת שמע במוצאי ראש חודש אומרים וידוי. 4. מצוה להרבות בסעודת ראש חודש ויוסיף לפחות תבשיל אחד לסעודתו, טוב לקבוע סעודתו על פת בראש חודש אע"פ שאין חובה בדבר יש בזה משום מצוה. 5. נהגו הנשים להימנע מעשיית מלאכה בראש חודש, המלאכות שנהגו שלא לעשות הן מלאכות כבידות אך מלאכות הבית מותרות וכן יכולות לעבוד לפרנסתן, אישה שלא נהגה במנהג זה ראוי שתקבל על עצמה שלא לעשות לפחות מלאכה אחת בראש חודש. 6. המנהג ללמוד בראש חודש פסוק אחד או יותר מפרק התהילים האישי עם פירוש רש"י ואפשר להוסיף פירושים נוספים, באופן אשר במשך השנה לומדים את כל הפרק. 7. נהגו שלא ללכת לבית החיים בראש חודש.

לא. רק לצורך חולה או יולדת.

אכן כך נהוג.

למנהגנו כן.

כתבו הפוסקים שאף שמעיקר הדין היה צריך לעשות סעודה מיוחדת ממש לכבוד ר''ח (כבשבת ופורים) ולא להסתפק בהוספת מאכל אחד, וכמובא בטור בשם הפסיקתא שאף על סעודת ר"ח נאמר 'אם מוסיף מוסיפין לו מן השמים..'. - אך למעשה לא נוהגים כן אלא מסתפקים בהוספת עוד תבשיל מיוחד לכבוד ר''ח, היינו הוספה בכמות. כמו''כ על אף שנפסק (בסי' קפח) שאין חובה לט''י ולאכול פת בר"ח עכ"ז ראוי כן לט"י ולאכול פת [וכך נוהג כ"ק אד"ש מה"מ]. עוד יש שכתבו שנכון שיש להוסיף גם בנרות על שולחן הסעודה ובמלבושים נאים (לא ראיתי שנהוג כן למעשה). את ההוספה צריך לעשות בעיקר בסעודת היום ובב' הימים של ר''ח. ובאם קשה בשניהם לפחות ביום השני.

נכון שלא, שהרי אפילו כשראש חודש חל בערב שבת פוסק אדמו"ר הזקן שלא להסתפר אף שזה מצווה, כיון שיש בזה סכנה.

מי שנוהג בזה כרבי יהודה החסיד כדוגמא חסידי חב״ד לא מחלקים בין א' ל-ב' דר״ח.

אין להסתפר בראש חודש, ואין חילוק בין איש ואישה וממילא מקפידים גם על ילד וילדה.

אפשר לומר, כיון שאין בזה את שם השם.

לא, ראש חודש מתחיל כבר מהלילה.

לא אומרים תחנון במנחה בערב ראש חודש.

נוהגים שלא, מפני חשש סכנה, כי כן הזהיר רבינו יהודה החסיד.

אין מסתפרים בראש חודש ורבי יהודה החסיד כתב שיש סכנה בדבר ח"ו. ולכן יסתפרו מיד במוצאי ר"ח.

מותר לעשות מלאכות בבית, ונוהגות הנשים להימנע מתפירה בלבד.

אסור, אין להתענות בראש חודש.

בראשי-החדשים היו מקריבים בבית המקדש שעיר כפרה, בטעם הקרבתו אמרו חכמים, שלאחר שאמר ה' ללבנה "לכי ומעטי את עצמך", ניחם אותה ה' בזה שישראל ימנו על פיה את החודשים, ומשעדיין לא התנחמה אמר ה' לישראל: "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח" . מעבר לכך נמנה ראש-חודש בתורה יחד עם שאר המועדים שמקריבים בהם קרבנות מוסף, ואף היו תוקעים בו בחצוצרות, כאמור: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות". ומצינו בדברי הנביאים שהיו נוהגים לערוך סעודות לכבוד ראש-חודש. וגם כיום אסור להצטער ולהתענות בו וכן אין חתן-וכלה מתענים בו ביום חופתם, אלא ביום שלפניו, ואף שאין בו חיוב אכילת פת, מצווה להרבות בסעודת ראש חודש, וביחוד לאור הוראת הרבי שבכל ראש חודש יערכו בכל מקום התוועדויות של שמחה והחלטות טובות ולברך איש את רעהו בכל הברכות הטובות.

גם באם כבר התפלל יש לכסות את התפילין בכתר, כיוון שכיסוי התפילין הוא משום קדושת כתר ולא נוגע מעמדו של המתפלל.

תתפלל שתיים בלי יעלה ויבוא.

כותב אדמו"ר הזקן: ״ומצוה מן המובחר לקרותו (את ההלל) עם הציבור מיד אחר תפילת שחרית כדי שיענה עמהם הודו ואנא אחר הש"ץ״ ואף שנאמר לגבי יום טוב, אך מטעם זה משמע שאין חילוק בין הלל של חג ובין הלל של ראש חודש.

אומרים את השם 'זבדיה'.