יש לשמור על ההנחיות. ולכן אין אפשרות לערוך מניין בביתו וגם הוא אינו יכול לצאת מביתו עד תום תקופת הבידוד. (אמנם לפי ההנחיות, ניתן להתפלל מחוץ לביתו והוא ישמע דרך החלון או הדלת.. אך כמובן שאין שום חובה לארגן זאת..)

אדמו"ר הזקן פוסק בשו"ע: "דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרך מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים, הואיל ונתנו לו רשות לעבור, ויש לברוח בתחלת הדבר, ואם לא ברח בתחלתו לא יברח בסופו, אלא יחביא עצמו במסתרים ולא יתראה בשוק מפני המזיקים כמו שכתוב "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר:" מכאן ברור, כי במצב הנוכחי, הרי שהדרך הנכונה היא להישאר כל אחד במקומו, גם אם הכוונה לטוס למקום בטוח יותר, שהרי גם הדרכים, הטיסה במטוס יחד עם אנשים אחרים, הן בחזקת סכנה, ואין להכניס עצמו לחשש כזה.

מאחר ומדובר בחשש של היזק לרבים, הרי שהשמירה על ההנחיות היא בגדר חוב גמור, וממילא דינו כמי שאנוס ואינו יכול לצאת מביתו. לגבי כל מצווה באופן ספציפי - יש לשאול שוב, וכן ניתן למצוא תשובות באתר סמס לרב

ההנחיה הכללית היא למעט בטיסות, ובוודאי למקומות בהם המעקב והפיקוח הוא פחות מאשר בארה"ק, ורואים ששם הסיכון גבוה יותר. אמנם כאשר מדובר במי שחייב לטוס - כגון תושב חו"ל, או תלמיד השב לביתו וכיו"ב - אין איסור לעשות זאת, וינהג בכל מקום עפ"י ההנחיות של גורמי הבריאות המוסמכים, ולגבי החזרה לארה"ק - אם עדיין תהיינה מגבלות, ינהג לפיהן.

מכיון שיש כאן משום היזק לרבים וחשש סכנה, יש להגיד לו שאם ימשיך להפר ויסתובב חופשי, אז יש לדווח לרשויות.

כל עוד הרשויות אינן אוסרות את הנסיעה לנ.י., הרי שגם מבחינה הלכתית אין מקום לאסור, אלא לנהוג עפ"י הנחיות משרד הבריאות. יחד עם זאת, יתכן שאתם חוששים שבמהלך ימים אלו יכריזו גם על המגיעים מנ.י. כמקום שהחוזרים ממנו צריכים להיות בבידוד. מובן שאין לנו יכולת לדעת ולהעריך זאת מראש, ולכן איננו יכולים לענות מה לעשות בפועל.

לגבי שאלות ספציפיות ניתן למצוא תשובות באתר סמס לרב, או לשאול שנית. לגבי השאלה הכללית - חוב גמור לציית לכל הנחיות משרד הבריאות והגורמים המוסמכים, ומי שאינו עושה כך, לא רק שעובר על איסור כלפי עצמו, אלא שמזיק את הרבים, ומצווה למנוע ממנו להתנהג כך וכ"ש אם כדרכו של היצר מלביש זאת בטעמי יראת שמים וכד'. מסירות הנפש על ענייני תורה ומצוות הייתה רק באופן שבו הייתה גזירה על כך, ולא במקום חשש בריאותי (למעט יחידי סגולה, שאצלם לא היה שייך אחרת וגם אז) ובוודאי שלא במקום של חשש סכנה לרבים, וכאמור - הדבר אסור מכל וכל

כל זמן שאין הוראה מרשויות מוסמכות להימנע מזה, כנראה שזה לא מסוכן - עד היום ב"ה אין הדבקויות בארץ שלא ידוע עליהן ועל המקום בו נדבקו וכו'. מובן שלגבי אנשים הנמצאים ב'בידוד' יש הנחיות כיצד לקרוא עבורם מגילה וכד' ויש לעקוב אחרי הנחיות אלו.

יש להשתמש בנוזל (קיימים תכשירי חיטוי אלכוהוליים בנוזל). אולם בכלל עפ"י הנחיות משרד הבריאות, שטיפה יסודית במים וסבון, עדיפה על ג'ל חיטוי, כך שאפשר להשתמש בסבון נוזלי כבכל שבת - למעט מי שקיבל הנחיה רפואית אחרת.

אסור לו ללכת לטבול במקווה משום חשש היזק לרבים, וחמירא סכנתא מאיסורא. לגבי טבילות של תוספת טהרה, הרי במצב כזה יש עצה ליטול ידיים במיוחד, וללמוד פ"ד ממסכת מקוואות. כמו כן, לגבי טבילות נצרכות, ישנו העניין של שטיפה בט' קבין - דהיינו 12 ליטר מים שיזרמו על הגוף ברצף.

א. ניתן ללמוד ולערוך סיום על המסכתות הקטנות שנדפסו לאחר מסכת עבודה זרה. אפשר ג"כ על סדר שלם של משניות ולא על מסכת, אלא אם כן בשעת הדחק גדול ניתן לערוך סיום על לימוד מסכת משניות עם מפרש כמו ברטנורא או קהתי וכדו'. ב. אם עקב המצב לא היה ניתן ללמוד מסכת לסיום, יהי' ניתן לבקש מחבר שעורך סיום שישמע ממנו דרך הטלפון, וכדאי לזכותו בקניית דבר מאכל כפי שעושים בעירוב תבשילים, על מנת שיאכל מסעודת המצוה אחרי הסיום. ג. במקרה שלא שמע סיום כנ״ל, לא יצום לאור המלצת הרופאים בקשר עם מצב הקורונה. פסח כשר ושמח

עקב המצב הנוכחי, אופן ההנהגה בכל הקשור לתפילה ועניינים נוספים, יהיה שונה משאר שבתות השנה: מי שאין באפשרותו להתפלל בציבור, ישתדל להתפלל בשעה שהציבור בבית הכנסת שלו (ובמקרה שביהכנ"ס סגור, מניין אחר במקומו) מתפללים. ובכל מקרה יכוון לכלול את תפילתו בתפילות כלל ישראל -"כי ברבים היו עמדי". המתפלל ביחידות - יאמר אחרי 'כגוונא' את ההמשך 'ולומר' וכו' באמירת 'בואי בשלום' פונים לכיוון מערב, גם כאשר כיוון התפילה (כלפי ירושלים) אינו למזרח. המתפלל ביחידות, וכן ציבור המתפללים במקום לא קבוע, כגון בבתים וחצרות, או חדרים במבנה בית הכנסת שאינם משמשים בדרך כלל לתפילה – לא יאמרו 'ברכה מעין שבע'. באמירת תהילים כאשר אינה בציבור, אם לא מפסיקים בין ספר לספר, מומלץ לומר את ה'יהי רצון' רק בסיום אמירת ספר תהילים כולו. במצב הנוכחי, מותר להביא מראש ס"ת לבתים ומקומות שבהם יתפללו באופן זמני, אך ידאגו מראש למקום מכובד שמיועד לספר, ולכתחילה ידאגו לקרוא בו הן בשחרית ומנחה, והן באחד מימי השבוע הבא. כהוראת שעה, ניתן, כמו בשמח"ת, להוציא ס"ת לחדרים אחרים או לחצר בית הכנסת. במקרים כאלו עדיף להביא ס"ת אחד ולגלול אותו לפרשת החודש ולא לטלטל ב' ספרים. מי שלא יוכל לשמוע קריאת התורה, יקרא את פרשת השבוע ופרשת החודש (וההפטרה) מתוך חומש. לגבי השלמת הקריאה בשבת הבאה – כאשר יתבהר המצב, תפורסם ההלכה בנוגע לכך. התוועדות שבת מברכים, תיערך אצל כל אחד בקרב בני ביתו.

מן הסתם מדובר כאשר חייבים להעלות אותם זה אחר זה בלי אחר שיפסיק. במקרה זה ולאור שעת הדחק הגדולה, ניתן לפענ"ד לסמוך על הדעות שמתירות זאת, עדיף בכזה מקרה שלא לקרוא לאף אחד מהעולים לתורה בשמו (כפי שנראה הרי לא נמצאים בבית כנסת שיש בו בימה וגבאי וכו' כך שזה לא יהיה כל כך ניכר)

אם ניתן להגיע למקור מים טבעי, הרי שאפשר לטבול בו את הכלים וסדר העדיפות בטבילה הוא 1) ים 2) מעיין 3) נהר. אם לא קיימת אפשרות לטבול כלים כלל, העצה המובאת בפוסקים היא להקנות את הכלי לנכרי, ואז לשאול אותו ממנו ולהשתמש בו. ובהזדמנות הראשונה יטבלו אותו בלי ברכה. בכדי לבצע זאת באופן הנכון להלן קישור לשטר ייפוי כח להקניית הכלים, ע"י חבר המכון הרה"ח מנחם ללום שליט"א, מועד רבני ליובאוויטש בצרפת: https://bit.ly/shtarm

במצב הנוכחי, כאשר אין ספר תורה - כתבו הפוסקים שיקראו מתוך חומש, ויקראו זאת באופן שאחד קורא בקול והשאר מקשיבים. (חשוב לציין שהדבר אינו שייך במניין קבוע שאין להם ס"ת, אלא רק במצב זמני). לגבי מקום שיש בו ס"ת, והתקבצו אנשים אך לא מניין - יכולים לקרוא מתוך הס"ת, אך בלי ברכות.

ברכת הגומל מברכים רק מי שהיה בסכנת חיים ח"ו או במקרים של מחלה קשה רח"ל והבריא. במקרה של בידוד, מטרתו היא לוודא שלא נדבקו בנגיף, וממילא כאשר עברו הימים ברור שלא הייתה מחלה. גם מי שנדבק ח"ו ואף אושפז, הרי שב"ה ברוב מוחלט של המקרים לא מדובר בסכנת חיים, כל עוד נמצאים בטיפול והשגחה, אלא כמו כל מחלת שפעת וכד' בעזרת ה' לא יהיו מקרים אחרים. לגבי ברכת הגומל על הטיסה עצמה, יברך כאשר יהיה מניין, גם אם עברו שבועיים, אף שלכתחילה צריך לברך בתוך שלשה ימים, שכן זהו מצב של 'דיעבד'.

אפשר להקל בזה . כל שכן כשזה יוצא בלחיצה ולא בפתיחת פקק

ככלל, עפ"י הנחיות משרד הבריאות - שטיפת ידיים יסודית עם סבון היא אפשרות מועדפת יותר, ואם כן אין צורך לשנות - ניתן ליטול ידיים עם מים, ואז להשתמש בסבון ולשטוף. אם יש הנחיה רפואית ספציפית אחרת - יש כמובן לנהוג כהוראת הרופאים

מובן שאסור לו לצאת מביתו להתפלל בבית הכנסת. ישתדל להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, ויכוון שכולל תפילתו בתפילת הרבים. לגבי שמיעת חזרת הש"ץ, קדושה, קדיש וברכו - אם שומע דרך טלפון וכד', יכול לענות עם הציבור, אף שאינו מצרף למניין ואינו יוצא ידי חובה. לגבי שמיעת קריה"ת - זה לא יועיל, אלא אם גר במקום שבו ע"י פתיחת החלון שומע את הקריאה עצמה.

מותר, במקרים רבים אף רצוי, ולעתים חובה ממש. כהוראת הרבנים ובעקבות הנחיות משרד הבריאות בעניין. הדבר תלוי האם בבית הכנסת שומרים על ההנחיות לגבי מספר המתפללים והצפיפות (יש חדרים קטנים, שגם 10 אנשים זה צפוף מדי..), האם אתה בקבוצת סיכון (כגון מעל גיל 65, מחלות רקע וכד'), כמובן שאינך במצב המחייב בידוד עפ"י הנחיות משרד הבריאות, ואינך סובל משיעול, חום (אפילו נמוך) ושאר מיחושים הקשורים לדרכי הנשימה.