לגבר אחר, רק אם הוא לא יכול או לא יודע לעשות בעצמו. לאשה בכל מקרה אי אפשר. עבור קטנים מעיקר הדין מותר.

יצאת ידי חובה, לכתחילה נזהרים שלא לדבר לפני שתיית המבדיל.

לא, צריך לחזור ולעשות הבדלה.

עד בר מצווה.

אכן, נהוג שכל הקהל אומר בלחש פסוקים אלו - יחד עם המבדיל.

זה בסדר, כל מצווה היא חשובה בפני עצמה, ולכן גם אדם שעדיין אינו שומר שבת חייב במצוות הבדלה, וממילא יכול להוציא אחרים ידי חובה.

אפשר להשלים רק בהמשך הלילה של מוצאי שבת, עד עלות השחר (אפשר לברך על בשמים תמיד, אבל כחלק מההבדלה זה רק במוצאי שבת).

אם המבדיל טעם מהיין שיעור של "מלא לוגמיו" שמוגדר לאדם בינוני רוב רביעית, ולגדול יותר - בהתאם למציאות (מה שממלא צד אחד של הפה לגמרי) או שמישהו מהנוכחים טעם שיעור כזה - יצאת ידי חובה, ואם לא - לא.

מן הדין מותר לשתות מים קודם הבדלה, אלא שנוהגים שאין שותים, אך בשעת דחק כזו נראה שניתן להתיר.

צריך קודם להוסיף יין לגביע, כדי לתקן שלא ייקרא פגום ואחר כך ניתן להחזירו לבקבוק.

מבדיל כרגיל (עד יום שלישי בערב), רק בלי ברכות מאורי האש ובשמים.

אפשר לעשות הבדלה רק עד יום שלישי, לפני השקיעה.

המנהג להריח את נר ההבדלה מובא בסידור יעב''ץ והטעם משום חיבוב מצווה, וכן יש בזה סגולה להינצל מרוחות רעות. אמנם בחב''ד לא נהגו בכך (אך פעמים רבות ראו שהרבי מריח את הנר).

לא. רק אם שומעים את קולו של המבדיל בעצמו.

כן, גם אשה מברכת, אך אינה מביטה בציפורניים אחר הברכה.

אם שמע הכל, והתכוין לצאת ידי חובה והמבדיל התכוין להוציא כל השומע - יצא.

כתב אדמו"ר הזקן שגם המתפלל לאחר שהבדיל על היין צריך להזכיר אתה חוננתנו. והטעם שעיקר התקנה הייתה להבדיל בתפילה ולכן יש להזכיר בשמונה עשרה.

אם הוא לא יודע להבדיל או שקשה לו לשתות יין, אפשר להבדיל עבורו לכתחילה. אם יודע להבדיל ולא קשה לו אין לעשות עבורו, אך אם כבר עשית עבורו, בדיעבד יצא ידי חובה.

מן הדין מותר להבדיל על הכוס בצאת-השבת, ולעשות מלאכה, אף-על-פי שעדיין לא התפלל ערבית, אולם לכתחילה ראוי לבעל נפש שלא לעשות מלאכה עד לאחר סדר הקדושה של "ואתה-קדוש" הנאמרת בציבור, ולכן לכתחילה יש להתפלל ערבית קודם ההבדלה על הכוס ועשיית מלאכה.

לא יכולה. לגבי אישה יש מחלוקת האם חייבת בהבדלה, והחיוב של הגבר הוא ודאי. לכן אישה לא יכולה להוציא גבר בהבדלה. (אם הבעיה שתיית היין, הגבר צריך להבדיל, והאישה יכולה לשתות עבורו).