על אף הקושי שבימי "ימי בין המצרים", ומנהגי אבלות הנהוגים בהם, ימים אלו טומנים בחובם משמעות פנימית ומעודדת. ובדורנו קיבלו ימי בין-המצרים משמעות ייחודית על פי הוראת הרבי על חשיבות הלמוד בימי בין-המצרים בחלקי התורה העוסקים בגאולה ובבנין בית המקדש (בפ' תרומה, תצוה, תשא, בענייני המשכן וכליו ובגדי כהונה בנביא יחזקאל מ–מג; מסכת מידות ומסכת תמיד, והלכות בית הבחירה לרמב"ם בספר "היד החזקה". ובתורתו של הצמח צדק, על יחזקאל (אור-התורה נ"ך), ועל המשניות דמסכת מידות (חידושים על הש"ס, במקומו) וכיו"ב. כמו כן הורה הרבי אף להרבות בימים אלה בהתחזקות באהבת ישראל, והוספה בלימוד התורה בכלל, ובפרט בלמוד פנימיות התורה, אשר כדברי חז"ל "על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, על שלא ברכו בתורה תחלה", והרי ענין ימים אלו, זכרון החורבן, לעורר לבטל סיבת החורבן ולקרב הגאולה והבנין, והגאולה תלויה בלימוד פנימיות התורה". וכן יש להוסיף במיוחד במתן צדקה בכדי להחיש את היעוד: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". ומעורר הרבי שמראש חודש מנחם אב ועד חמשה-עשר בו יש לערוך "סיומים" על מסכתות בש"ס כדי להרבות בשמחה באופן המותר בימים אלו.