כאשר אוכל לחם (או דבר אחר) לאחר מאכל חריף או מלוח, אך ורק לצורך הקלת חריפות המאכל, וכלל לא לשבוע, אינו מברך המוציא, ואינו נוטל ידיים, אך לא יאכל יותר משיעור כביצה. אם אוכל את הלחם לפני המאכל, צריך ליטול ידיים ולברך על הלחם, מאחר שאסור להנות מעולם הזה בלי לברך. עדיף שלא לאכול לחם אחר מאכל חריף, כיוון שיתכן שכוונתו גם לשבוע, ובכל אופן מידת חסידות שלא לפטור מאכל עם ברכה אחרת שאינה ברכתו, אלא לברך על המאכל תחילה.