אדם מועד לעולם בין ער בין ישן ואפילו כשמדובר באונס, מלבד אונסים מיוחדים כגון מי שהניח את משקפיו במקום שאנשים הולכים שם. דהנה בשו''ע נפסק, כי המניח את חפציו במקום שדרך להניח בהם חפצים אלו - הנתקל בהם בשוגג והזיקם חייב בתשלומי הנזק, ואילו המניחן ברשות הרבים במקום שלא היה לו להניח חפצים אלו המזיקם פטור - כי הוא אנוס 'שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים', והצ''צ על הש''ס ביאר שאף כאשר הניח ברשות, באם לא היה הנתקל אמור לדעת כי יש שם חפץ הרי הוא אנוס ופטור. א''כ בנדון, אף שהיה לבעל המשקפים רשות להניחם שם, אעפ''כ לא היה לו למעיר לדעת שהם שם, ולכן הרי זה אונס גמור ופטור מלשלם.