בעיקרון אין לשמוע מוזיקה, אם חשוב שתהיה מוזיקה, יכול לערוך במקום סיום מסכת תחילה, ואז יכול להפעיל מוזיקה.

בשבת מותר לברך שהחיינו.

יש לייבש את הכוס קודם. כיון שהמים החמים 'מבשלים' את המים הקרים ויש בזה איסור.

אדמו"ר הזקן מביא שאף שכיום לא מקפידים שלא לשתות משקים מגולים, אבל אין לקדש ביין מגולה (אם כוונת השאלה היא שהבקבוק נפתח אך כוסה בחזרה בכיסוי ולא היה גלוי לילה שלם, אין שום בעיה).

ספר שכתוב על ראשי דפיו אותיות או תיבות, יש האוסרים לפתחו בשבת שכן בפתיחתו מוחק הוא את האותיות שבראשי דפיו, אלא שלמעשה פוסק אדה"ז להקל בפתיחת וסגירת הספר משום שהאותיות כבר כתובות וכיוון שניתן בקלות לפתוח ולסגור את הספר, אין הדבר כרוך בפעולה מעשית של כתיבה או מחיקה, וכתבו הפוסקים שלכתחילה יש להמנע מכתיבה בראשי דפי הספר. אלא שכתבו הפוסקים שדף ספר הקרוע באמצעו לחצאין ולא יכול לקרוא המילה מבלי לקרב הדף שנקרע, יש ליזהר מלקרב חציו האחד לשני או לרחקו בשבת, שכן מכוון הוא להצמיד או לרחק האותיות ומבלי פעולתו המדויקת לא יחזור הדבר לקדמותו ונחשב הדבר ככתיבה או מחיקה, אך אם מרחיקים את שני החצאים זה מזה, מותר.

אם כבר קראה שם חלה למה שהפרישה, איננה יכולה לברך.

אפשר. כיון שלעניין איסור דאורייתא בל יראה ובל ימצא אנו מצריכים ערב קבלן, אמנם לגבי הקנס שחכמים קנסו שלא לאכול חמץ שעבר עליו הפסח מסתפקים במכירה רגילה.

לא, אין להאכיל בעל חי ואפילו אינו בבעלותו חמץ שעבר עליו הפסח, מאחר שאסור בהנאה.

אין צורך, מפרישים רק מרווח ולא על החזר.

נראה שהלחם הוא העיקר והשאר רק לתוספת טעם, ולכן די בברכת שהכל על כל הכריך, אך במקרה שהמילוי הוא עיקר יש לברך את ברכת המילוי.

חול המיועד מראש למשחק מבחינה עקרונית מותר לשחק בו בשבת, אך ראוי למנוע מלשחק בו מכיוון שבדרך כלל משחקים בו באופן האסור בשבת (ולמשל אסור להרטיבו, ליצור ממנו מגדלים או לצייר ולכתוב עליו). אך חול רך, מיד בלקיחת החול נסתמת הגומה שנוצרה מלקיחתו – מותר לשחק כרגיל. וחול שאינו רך כל כך, מותר רק ליטלו ממקום בולט מבלי שתווצר גומה בלקיחתו.

אסור להפעיל מכשיר זה בשבת משום שיש בזה 'עובדין דחול', וזילות לכבוד ושמירת השבת. ובנוסף זהו מכשיר שפעמים רבות משמיע קול בפעולה או גם ציפצוף כשנתקע.

כן, יש לומר עלינו עם הציבור ואחר כך לומר ספירת העומר כיון שצריך לומר עלינו עם הציבור.

להמשיך לספור ספירת העומר בלי ברכה.

לא, אין לנגן בספירת העומר. אמנם שירה בפה מותרת.

כתבו הפוסקים שנכון שלא להכנס לדירה חדשה בימי ספירת העומר מלבד בל''ג בעומר.

נוהגים שאין מברכים שהחיינו בימי ספירת העומר, מלבד בשבת.

לכתחילה יש לספור אחרי צאת הכוכבים (ובכל מקרה המנהג שלא להתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים וספירת העומר היא אחרי ערבית).

בעבודה כזו מותר לעבוד בחול המועד, וממילא אין בעיה לקבל על כך משכורת.

כביסה אסור. גיהוץ מותר רק לצורך המועד.

גם הקטנים צריכים להיזהר ממצה שרויה, אך בעת הצורך לקטנים אפשר להקל, וכדאי לתת להם בכלים חד פעמיים כדי למנוע 'שרויה' בכלים הרגילים.

חובה על כל אדם לשתות רביעית יין בכל יום מימי חול המועד, ולכתחילה אין יוצאים ידי חובה זו בשתיית מיץ ענבים. אם אינו אוהב יין או שאין ידו משגת לקנותו, יוצא ידי חובת שמחה בדברים אחרים. נשים פטורות משתיית יין.

לא. אמירה לנכרי אסורה בחול המועד כמו בשבת.

ביעור החמץ (שריפת החמץ) בשנה זו הוא ביום שישי י"ג בניסן כמו בערב-פסח בכל שנה שורפים את החמץ עד "סוף זמן ביעור חמץ" (ראה לוח הזמנים המצורף בזה), לאחר שריפת החמץ אין אומרים 'כל חמירא' (אלא למחרת בשבת, כדלהלן), אלא רק את ה'יהי רצון' המופיע בסידור. יש לנער את החמץ העלול להימצא בכיסי ובקפלי הבגדים, בתוך המכונית ובפחי האשפה, ולסגור היטב את החמץ המיועד לסעודות שבת. בבוקר שבת קודש י"ד בניסן משכימים להתפלל שחרית ואין מאריכים בה (בכדי שיוכלו לסיים את אכילת החמץ בסעודת הבוקר בזמן). ניתן לגשת אל המקומות המכורים לנכרי, עד "סוף זמן ביעור חמץ", תוך הקפדה וזהירות שלא להסתובב עם החמץ בחדרים הנקיים מחמץ. מותר לאכול חמץ עד סוף שעה רביעית (בלוחות השנה מצוינת שעה זו כסוף זמן אכילת חמץ), ויש לנקות ולטאטא הכול, להשליך את הפירורים לאסלה או להוציאם מחוץ לרשותנו. אם נותר חמץ, וכן אם נותרו שיירי חמץ דבוקים בכלים או בפח-האשפה, יש לשפוך עליהם חומר פוגם כגון אקונומיקה לפני "סוף זמן ביעור חמץ". מעט פרורים שנשארים ברצפה, בטלים מאליהן. לאחר ניקוי וכילוי החמץ מבטלים את החמץ – עיקר הביטול הוא בלב, ובנוסף אומרים זאת בפה, בנוסח "כל חמירא" (השני). יש לשטוף היטב את הפה ולנקות את השיניים מכל חשש חמץ בעדינות שלא יצא דם, וכן לא ישתמש במברשת ומשחה. משעה זו אסור לטלטל חמץ והרי הוא מוקצה, ואם ראה חמץ יכפה עליו כלי עד אחרי יו"ט ואז יבערו.

בחו"ל, אם זה לא רשות הרבים גמורה אלא כרמלית - מותר, ועדיף לתת לגוי את החמץ קודם במתנה גמורה.

את סדר קרבן פסח אומרים בזמן הקרבת הקרבן, ולכן גם כשחל ערב פסח בשבת אומרים זאת בשבת אחרי מנחה.

ביום שישי י"ג בניסן בתפלת שחרית אומרים 'מזמור לתודה' (כיוון שעדיין אינו 'ערב פסח'). אומרים את פרשת "זאת חנוכת המזבח" עד "כן עשה את המנורה", שהיא כנגד שבט לוי. כמו בערב-פסח בכל שנה שורפים את החמץ עד "סוף זמן ביעור חמץ", לאחר שריפת החמץ אין אומרים 'כל חמירא', אלא רק את ה'יהי רצון' המופיע בסידור. יש לנער את החמץ העלול להימצא בכיסי ובקפלי הבגדים, בתוך המכונית ובפחי האשפה, ולסגור היטב את החמץ המיועד לסעודות שבת. באמירת שנים מקרא אומרים את שתי ההפטרות – של פרשת השבוע, ו"וערבה לה'". לפני מנחה אומרים "הודו ו"פתח אליהו", כבכל ערב שבת. לפני הדלקת נרות יש לתת לצדקה עבור שני הימים – השבת והיום-טוב. ברכת הדלקת נרות כבכל ערב שבת. כיוון שערב פסח חל בשבת, במהלך יום שישי ישנם כמה וכמה דברים הנחוצים לעשותם קודם כניסת השבת וחשוב לוודא שאכן בוצעו (וזאת כמובן בנוסף לסידורים הטכניים כגון הכנת שעון השבת וכוונו שידלקו האורות בכל משך זמן הסדר וכדומה). להלן יפורטו עיקרי הדברים וישמשו כתזכורת: מכירת חמץ וסימון המקומות בהם ישנם דברים המכורים לנכרי; טבילת כלים והגעלת כלים; ניקוי השואב אבק, המטאטא, המכונית והמחסן; בדיקת הכיסים של הבגדים מחמץ (בנוסף יש לבדוק גם בשבת את הכיסים של הבגדים שלובשו בשבת); תספורת וגזיזת הציפורניים; הכנת בגדי (השבת ו)החג: גיהוץ, הסרת תוויות ומדבקות, כפתורי רזרבה; צחצוח נעליים, קשירת הציצית; צליית הזרוע (גרון עוף שהוסר ממנו רוב הבשר); בישול הביצה; הכנת החרוסת (אגוזים, תפוחים ואגסים); הכנת מי מלח; שטיפת וייבוש החסה; הפרשת תרומות ומעשרות וכן הפרשת חלה מן המצות באם לא הפרישו; בדיקת המצות מפני כפולות ונפוחות; שקילת ה"כזיתים" (מצה כ-30 גרם. מרור כ-17 גרם)הכנת החזרת; הכנת נרות שבת ונרות לחג; הכנת נר שידלק עד צאת השבת עבור הדלקת נרות בליל החג.

יום שישי זה אינו ערב פסח, ולכן אפשר להסתפר כל היום ככל יום שישי.

עדיף שיהיה קומקום המיוחד להכשרות, או להכשיר את הקומקום של כל השנה טרם השימוש בו להכשרה, על ידי שינקה היטב את הקומקום, וירתיח אותו כשהוא מלא במים וישפוך למקום שאינו בא במגע עם חמץ.

מה שנמכר לגוי אין צורך לבדוק בו בדיקת חמץ.

לכתחילה ראוי שבדיקה זו תיעשה על ידי האבא, בעל הבית – (ויכול להיעזר, גם על ידי שלוחו, או בנו – מעל גיל בר מצוה). לעת הצורך, ניתן גם למנות את אשתו לבדוק את החמץ.

כן, אף שאינו בכור לדיני ירושה, צריך להתענות בתענית בכורות, בפועל נהוג לשמוע סיום מסכת ולאכול, ולא לצום.

בקביעות שנה שערב פסח חל בשבת, אין מתענים תענית בכורים ביום שישי מפני כבוד השבת, אלא מקדימים את התענית ליום חמישי י"ב בניסן. ופשט המנהג, שבמקום להתענות משתתפים הבכורים בסיום מסכת עם סעודת מצווה, ובכך פוקעת התענית, ואף קטן שעתיד להגדיל בערב פסח שחל בשבת ישתתף בזה.

גלולות רבות של תרופות וויטמינים עלולות להכיל עמילן המופק מרכיבי חמץ לשם גיבוש הגלולה. או תמציות העשויות מאלכוהול חמץ, או מוצרים ללא חמץ המיוצרים יחד עם מוצרי חמץ או מיוצרים בכלי חמץ ללא הכשרה לפסח. ולכן כשאין הדבר כרוך בטיפול חיוני של הצלת-חיים יש להימנע מנטילת תרופות שאינן כשרות לפסח. וגם במקרה שטעמה של התרופה מר כך שאין נהנים מעצם בליעתו היו שאסרו זאת, משום שגם במקרה שהחמץ אינו ראוי למאכל כלב מכל מקום אסור לאכלו בפסח משום שבכך מראה הוא שעבורו החמץ כן נחשב כאוכל. עם-זאת, פוסקים רבים התירו את השימוש בתרופות במצבים מסוימים, והורו כיצד יש להשתמש בהם באופן המותר. וכיוון ששאלת השימוש בתרופות עשויה לעתים להיות שאלה של פיקוח-נפש, הזהירו פוסקים רבים, שאין לאדם להורות לעצמו בתחום זה, מבלי להתייעץ תחלה עם רב מורה-הוראה אודות השימוש או ההימנעות מהם בפסח.

מן הדין מספיק בכיבוס בהרתחה, המחמירים מחליפים מפה לפסח.

אין טובלים במלח מפני חיבוב המצוה. דהיינו כדי לטעום את טעם המצה בלי תערובת טעם אחר כלל. אולם מניחים מלח על השולחן.

אין שום בעיה לאכול בשר בליל הסדר, ואדרבה חשוב לאכול בשר ביום טוב, רק שבליל הסדר אסור לאכול בשר צלוי או בשר בלי מים, כגון צלי קדר שהבשר מתבשל בקדירה רק עם הרוטב שיוצא מהבשר עצמו, או בשר (וכן עוף) שהכניסו עם קצת שמן בכמות קטנה רק כדי שלא ידבק לתבנית, שנוהגים להחמיר גם בזה, לכן יכין בשר מבושל במרק או ברוטב ויאכל בליל הסדר.

כן, גם בנים העורכים את ליל הסדר במחיצת אביהם צריכים להסב כרגיל על צד שמאל.

קטניות לא צריך לכלול במכירת החמץ.

כן, חובה לדאוג גם לבעלי חיים שברשותו לאוכל כשר לפסח, ואסור להאכילם חמץ.

מנהג ישראל, שבחג הפסח נמצא כל אחד עם בני משפחתו בביתו הפרטי, וכן הורה למעשה כ"ק אד"ש, שכל אחד יהיה בביתו, ובפרט ראש המשפחה, בנוסף לכך העיר הרבי - שקשה להדר כראוי כאשר לא נמצאים בבית הפרטי. על פי דברי הרבי, עדיף להיות בבית הפרטי, מאשר להיות ב'בית מלון', מאחר וגם שם קשה להדר כמו בבית, אמנם במקרה שמחמת אילוצים או קשיים, שמירת חג הפסח ב'בית מלון' תהיה יותר מהודרת ממה שיצליח לעשות בביתו - יכול לצאת מביתו על מנת שיוכל לשמור שם כראוי את ההלכות וההידורים, או לחילופין במקרה שיש בכך צורך גדול.

במפיות יש חשש עמילן חיטה, לכן ראוי לקנות עם הכשר מהודר לפסח.

בר־מים מינרלים, תמי 4 וכיו"ב, שהשתמשו בהם כל השנה בחמץ – יש לנקותם היטב (כולל את הצנרת הפנימית) ואז ניתן להשתמש בהם אך ורק בצונן. מחמת הקושי לעשות כן, ראוי להימנע מלהשתמש בהם בפסח.

פרשת הנשיאים - זמנה לכתחילה מיד אחרי תפילת שחרית, ונמשך הזמן עד תפילת מנחה ובדיעבד עד שקיעת החמה. אם לא אמר במשך היום, יכול להשלים עד עלות השחר, שכן זה היה זמן הקטרת האיברים. אם לא אמר כלל, יכול לומר למחרת את הפסוקים, כדי שלא לדלג בפרשה, אך כמובן לא שייכת אמירת ה"יהי רצון" עבור הימים שלפני, אלא רק עבור היום הנוכחי.

מעיקר הדין, ניתן לברך על ראיית אילן אחד בלבד. אך אם יוצא למקום בו מצויים אילנות עדיף שילך למקום שידוע לו שיוכל לברך על ראיית שתי אילנות. אבל אם רואה אילן אחד בפעם הראשונה, לא ימתין ויימנע מן הברכה כדי לברך במקום אחר שיש בו שתי אילנות.

הרבי כותב שגם ליהודי כזה יש למכור את החמץ, שבזה לפחות אינו נכשל באיסור בל יראה.

יש לנקות היטב את משחקי הילדים. באם אי אפשר להגיע לכל חלק במשחק ולנקותו היטב – אין להשתמש במשחקים אלו בחג, וראוי למוכרם במכירת החמץ.

אם נשמרה כראוי מחשש חמץ - מותר.

הן נחשבות כ"מצה עשירה" שמותר לאכלה אפילו בערב פסח (ולמנהגנו שאין אוכלים בפסח מצה עשירה ודברים העשויים ממצה עשירה, מותר לאוכלם רק עד סוף זמן אכילת חמץ).

אפשר לברך בלילה, באם רואה את הפריחה.