אינו שונה מדין סכין רגיל, אין להשתמש בסכין שאינו טבול.

מאכל הראוי לאכילת אדם – אין לתת לבעלי חיים; אך אם אין מאכל אחר לבע"ח, או שיירי מאכלים שאין רגילות לאכלם – ניתן להאכילם.

מי שהיה כבר שבע קודם שאכל, ואכל אכילה גסה, אם נהנה גרונו מאותה אכילה מברך לפניו ולאחריו, אבל אם נפשו קצה עליו, ואין גרונו נהנה מאכילתו, אינו מברך כלל לא לפניו ולא לאחריו שאכילה כזו אינה חשובה אכילה כלל.

שיעור כזית נמדד בלחם בלבד, מאכלים אחרים הנאכלים בסעודה לא מצטרפים לשיעור.

קטן המצטער ביותר (אף אם אין לו דלקת), מותר לתת לו טיפול רפואי באמצעות 'קומפרס' (compress), אך יש להיזהר שלא ייסחטו נוזלים. ואם הדרך היחידה להקל את הכאב, היא להעביר מגבון שממנו נסחט חומר מרגיע – יש לעשות זאת רק בשינוי (כלאחר יד).

מן הדין אין איסור במחשבה בלבד, אמנם על פי חסידות יש להיזהר מכך מאד, וכמו שכותב אדמו"ר הזקן "ואיש את רעת רעהו על תחשבו בלבבכם... ואם תעלה יהדפנה.. וכמו מחשבת עבודה זרה ממש".

ראוי לעמוד אם זה עוזר כדי שיוכל לכוון היטב, אך מן הדין אין איסור לברך תוך כדי הליכה.

גם נשים נוהגות לומר בברכת המזון ועל בריתך שחתמת בבשרנו. וכפי שכותב אדמו"ר הזקן: "ועכשיו נהגו לומר הכל לפי שכיון שאין נקרא אדם אלא כשיש לו אשה כמו שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם הרי הזכר ונקבה הם גוף אחד לפיכך יכולות לומר על ברית הזכרים שחתמת בבשרנו".

בליל תאריך יום ההולדת, הוא כבר נחשב בר מצווה.

כובע שחור שנראה די חדש ומקפיד לא ללובשו עם אבק שכזה, אין בשום אופן לנערו מהאבק (כנפסק ברמ״א ואדה"ז סי' שב). ואם לא מקפיד שלא לצאת כך או לא נראה חדש, יש להתיר לנער בבד או כיוצ"ב, אבל כדאי להימנע משימוש במברשת כפי שכתבו כמה פוסקים.

כותב אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה: "כל אדם צריך להיזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאוזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד, אלא אם כן בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר. וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא ידי חובת מצות ולמדתם אותם, אלא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו". ומכאן - שאם מקפיד אכן לשמוע היטב, ובפרט כאשר הסיבה שאינו מוציא בשפתיו היא כדי להבין את השיעור - יוכל לקיים את מצוות תלמוד תורה. כ"ק אד"ש מה"מ מבאר שאף מי שלומד בהרהור, הדבר נחשב לו לימוד תורה אף אם אינו מקיים בכך את מצות "ולמדתם אותם", הוא מקיים בכך את מצות "והגית בו יומם ולילה".

אכן יש עניין, וכפי שכותב כ"ק אד"ש :"זמן החתונה ומיקומה - כפי שיתדברו שני הצדדים. ופשוט שמה טוב שתהי' בכפר חב"ד, אשר שם ציווה ה' את הברכה".

פיקוח נפש דוחה את כל התורה, יחד עם זה ראוי לא לפספס נטילת ידיים, ולכן למעשה אם יכולים ליטול ולהגיע בזמן לממ"ד או מקלט - בוודאי שצריך ליטול. אם יש פחות זמן - מי שמעל בר/בת מצווה, ואם אין זמן כלל צריך לרוץ מיד ואם אפשר ליטול שם. בכל מקרה כדאי להכין בממ"ד מים לנטילת ידיים למקרים אלו.

א. דעת הרבי: ארץ ישראל - המקום הכי בטוח מאחר שהיא "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". ב. להיזהר לא להפחיד ח"ו את עם ישראל. ג. להרבות בשמחה - שמחה פורצת גדר. ג. הוספה בלימוד תורה ובקיום מצוות ובפרט בנתינת צדקה. ד. להוסיף באמירת תהלים ובסיום אמירת תהלים יש להוסיף גם את פרק ק"נ בתהלים. ה. חיזוק מבצע תפלין ובפרט עם חיילי צה"ל. ו. כתיבת אות בספר תורה לחיילי צה"ל. ז. הוספה בכל מבצעי הקודש.

אם לא הפסיק בדיבור אלא רק הלך למרחב המוגן, ממשיך בתפילתו. אם היה צריך להפסיק בדיבור, כגון שהיה צריך לקרוא לילדיו, חוזר לראש הברכה שאחז בה, אם אחז בתוך שלוש ברכות ראשונות חוזר לראש התפילה, ואם אחז בשלוש ברכות אחרונות חוזר לרצה.

אכן, יש להישמע להוראות כוחות הביטחון, וביחד עם זה להתחזק באמונה וביטחון בה'.

מנהג חב"ד שכולם אומרים את הנוסח כפי שהוא בכל מצב, כי מלבד הפירוש הפשוט, יש גם פירוש רוחני, שנוסח הרחמן מכוון לעשר ספירות וכל אחד מהרחמן שייך לספירה אחרת.

מותר לשחק בדומינו בשבת, ואין במשחק עצמו חשש בורר, אך בסיום המשחק אין למיין את הקלפים או אבני המשחק אלא לצורך משחק נוסף כעת.

לילדים קטנים מותר לשחק בלגו גדול בשבת כיוון שדרכו של המשחק שמפרקים אותו בתום המשחק, אך ראוי לגדולים להימנע מכך.

מותר להזכיר את שם אביו או אמו כדי להתפלל לרפואתם או ללמוד לזכותם.

אף שבשלחן ערוך הובא לברך על ירושה - שהחיינו כאשר הוא היורש היחידי והטוב והמטיב כשיש עוד יורשים - בפועל מכמה טעמים לא מברכים.

אם זה לא בפני האם, נוהגים להקל בכך, אפילו אם השם אינו נפוץ.

כן. ולפחות לעדכן את סדרני החנות היכן נמצאת העגלה.

לא קוראים תהילים אחרי ברוך שאמר עד אחרי סיום תפילת שמונה עשרה.

בקריאת שמע וברכותיה, יש לעצור ולענות (למעט בפסוק הראשון של קריאת שמע ופסוק ברוך שם) אמן יהא שמיה רבא ואמן של דאמירן בעלמא, וכן ברכו.

אפשר לעשות מנין בלי קריאת התורה, על מנת לקרוא בתורה חייב שיהיו שישה שלא שמעו את הקריאה.

תפלת התשלומין נתקנה רק כהשלמה לתפלת העמידה, משום שתפלה היא בקשת רחמים, והלוואי שיתפלל האדם כל היום. אולם לגבי יתר קטעי התפלה כגון פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע לא תקנו תשלומין; ומי שאיחר זמן קריאת שמע, אף שהפסיד שכר מצוות קריאת שמע בזמנה, יקרא אותה שלא בזמנה בכדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים, אך אם עברה עונתה כגון שלא קרא קריאת שמע כל יום והגיע הלילה, לא ישלימה.

אומרים, כי כבר הסתיימו ימי התשלומים לשבועות.

מביאים סידור אחר, ללא דיבור וללא הליכה מיותרת אלא מה שנצרך, וממשיכים את התפילה.

מותר להסתכל באלבום תמונות, אך יזהר לא לעיין בכיתוביות שמתחת לתמונות.

ביום שישי אחר חצות, בכתבי האריז''ל משמע שנכון לטבול אחר אמירת שמו''ת.

אין שום בעיה לשנות את דעתך וללכת למקום אחר, כששאל ענית לו את האמת כפי שהיה בדעתך באותו זמן.

יש שכתבו שניתן להשלים את ברכת שהחיינו בכל ימי התשלומין, אך יש שכתבו שלא ניתן, ההכרעה למעשה היא שלא ניתן להשלים מצד ספק ברכות להקל, אמנם טוב ונכון לברך על פרי חדש ולברך שהחיינו בלי ספק.

אכן רצוי להשלים.

כן מתענה, מלבד באיסרו חג שבו אסור להתענות.

מותר, רק באסרו חג אסור להתענות בשאר ימי התשלומין אין בעיה.

כן, אם הבשרי עצמו יהיה אחרי שעה מהחלבי, ובכל אופן אין לאכול באותה ארוחה בשרי וחלבי, אלא יש לברך ברכה אחרונה על אכילת החלבי, לפני התחלת הארוחה הבשרית.

גם בסעודת הלילה יש להקפיד לאכול בשר כבכל יו"ט, דחיוב השמחה [מדאורייתא] הוא הן ביום והן בלילה.

מנהג קדום קיים בתפוצות ישראל, לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, והרבה טעמים נאמרו בזה. אלא שיחד עם קיום מנהג זה יש לזכור כי ישנו חיוב לאכול בשר בחג, שכן אמרו חכמים: "אין שמחה אלא בבשר", ונפסק להלכה שלמרות שעיקר מצוות שמחה היא בבשר שלמים, עדיין יש מצווה גם כיום באכילת בשר, נוסף על המנהג לאכול מאכלי חלב. ולמעשה, נהוג שאת מאכלי החלב אוכלים ביום חג השבועות לאחר הקידוש, לאחר סיום אכילת מאכלי החלב מברכים ברכה אחרונה וממתינים שעה, רוחצים את הידיים היטב על מנת להסיר את מה שנדבק בידיים ממאכלי החלב, מחליפים מפה, ואוכלים סעודת יום טוב בשרית.

נוהגים לטבול קודם התפילה, אף שטבלו כבר בעלות השחר.

מצוה על האדם להסתפר בערב יום טוב שלא יכנס לרגל שהוא מנוול, בפרט בערב חג שבועות אחרי שלא הסתפרו כל ימי הספירה.

נוהגים להיות ניעורים כל הלילה ולעסוק בתורה עד עלות השחר. בעניין זמן 'עלות השחר', הדעה המקובלת היא – כדברי הגר"ח נאה שהוא 120 דקות לפני 'הנץ החמה'. וכך ניתן לנהוג למעשה.

גם יחיד צריך לחכות, לכתחילה אם אפשר בקלות, כשיעור זמן שלוקח בבית הכנסת לשליח ציבור להגיע עד קדושה, ואם לא או במקרה שצריך להתפלל תפילת תשלומין, או שחוזר כדי לשבת לנפילת אפיים, מספיק להמתין זמן של הליכת ארבע אמות.

לא, אין להכין כלום משבת לחג,כשם שאסור להכין משבת לחול.

אם הקרם כיסה את כל האותיות, האותיות הן מחוקות ועומדות ומותר לאכול את העוגה.

אין בעיה להכין חלה או עוגה שכולה בצורה מסוימת לשבת או לחג, הבעיה היא לאכול עוגה שכתובים עליה אותיות או ציורים, אך עוגה שהיא עצמה עשויה מציור מותר לאוכלה (וכן המנהג פשוט בכמה קהילות שמכינים חלה בצורת מפתח או דג).

לא, רק בערב חג כמו כל שנה.

באופן זמני, מותר לישון שם.

אסור.

אם מניח שקף מתחת לקלף הנראה באמצעות האור וכותב על פי זה אין בעיה, אך להניח שבלונה בצורת האותיות מעל הקלף זה בעיה בכל מצב, בודאי אם רק שופך דיו שתתמלא לבד האות, פסול, מאחר ואין כאן כתיבה כלל, אלא אפילו אם כותב אות אות רק שכותב לפי השבלונה, יש בעיה מאחר ופעמים רבות חלק מהאות תכתב על השבלונה והאות שיצאה בפועל זו לא האות המדויקת שכתב הסופר.